אני לא יכול ליפול נכון ולקום כמו חתול

בשבוע שעבר ביום שישי הלכתי לבית של אבא שלי ועל דלת הכניסה של הבניין הייתה מודעת אבל מאולתרת. הילד מלמעלה (בחור בן 23) מת. הייתי עושה לו בייביסיטר כשהייתי בן 15. נכנסתי לשוק. מפה לשם, מסתבר שהילד התאבד. גם אם ממש אנסה אני לא אצליח לכתוב על זה כמו שצריך, אבל כואבת לי המחשבה שכל כך כאב לו שלא הייתה לו ברירה לסיים את זה ולהשאיר מאחוריו משפחה מרוסקת. הרי, נכון, החיים זה חרא אחד גדול וכל אחד מתמודד עם השיט שלו, ולפעמים השיט הזה כל כך גדול שזה כואב בנשמה וקשה לנשום, אבל תמיד אמרתי, גם ברגעים שהכי רציתי לשים לזה סוף, שאני לא יכול לעשות את זה בגלל כל ההרס שישאר פה אחרי. תמיד דמיינתי לעצמי – אני הורס את כולם גם כשאני בחיים, מה שחסר להם זה שאהרוס אותם עם המוות שלי. אז ויתרתי על הקטע של להתאבד כבר מלפני המון זמן, ו-וואלה זה מתסכל, כי כשאתה מפסיק לאחוז ב"נחמה" הזאת שאתה יכול לגמור את הכל ודי בקלות, אתה צריך להתחיל להתמודד עם החיים, וזה לא פשוט בכלל. הייתי רוצה לדבר איתו. אולי לשאול אותו מה שלומו כשהייתי רואה אותו פעם באף פעם בחדר המדרגות. אבל אפילו שלום לא היה אף פעם, ואני חושב שזה קצת בגללי כי חרדה חברתית, אבל אי אפשר לדעת עם מה הילד הזה התמודד. הוא הסתיר את זה טוב מאוד. מה אני אגיד לכם, נותרתי בשוק ואני בכלל לא יכול לתאר לעצמי איך ההורים שלו והאחיות הקטנות שלו מרגישים. אני ממש מקווה שלא כואב לו יותר, ושישמור על האחיות שלו כי הוא נטש אותן להתמודד לבד עם עולם חרא בלי אח גדול.

זה קרה אחרי יום חמישי מזעזע במיוחד בעבודה בו הרגשתי שקוף. לא משנה כמה נוח וטוב לי שם, וכמה אני מבסוט על האנשים שאיתי, כל עוד לא רואים אותי – בא לי לשים זין ולשרוף את כולם. ולא ביקשתי שום דבר מיוחד חוץ ממילה טובה אחת קטנה, בפורום ההוא, בזמן ההוא.  על הזין שלי כולם. אני אמשיך להיות אני, אני אמשיך להגיד את מה שאני רוצה, ואני פשוט אמשיך להיות הראש הקטן והעצלני שאני כי אף אחד מהבוסים שלי לא ראה סיבה לתת לי מוטיבציה לעשות אחרת.

ועכשיו – שימו לב, כי זה לא קרה כבר הרבה זמן! עוד סיפור במסעותיי בארץ הגברים המטומטמים, הדוחים, המניאקים, עם המוח הקטן והנכות הרגשית:

בראשון הזמנתי בחור אליי הבייתה. הוא התחיל לדבר איתי, ולפי התמונה שלו הוא היה נראה בסדר. אני ממש משתדל לא לפסול אנשים לפי המראה החיצוני שלהם כי אני ממש לא רוצה שיעשו את זה לי (למרות שלא מפסיקים לעשות לי את זה), אז זרמתי איתו בשיחה והוא היה נשמע באמת בסדר. אז החלטתי שאני רוצה להפגש איתו. הזמנתי אותו הבייתה בתקווה שיהיה ערב נחמד, ומקסימום, סתם סטוץ…. וואטאבר. לא ציפיתי לשום דבר מיוחד אבל יש לי דירה משלי ורציתי. אז הוא הגיע, וישר התחיל לגעת בי, בלי שבכלל אישרתי לו, אבל אמרתי – עומר, די. בלי לחץ, תזרום, הכל בסדר. אז התחילה שיחה. מהר מאוד הבנתי שזה לא זה כי ברמה האינטלקטואלית הוא ממש לא הקטע שלי. אחרי ש-40 דקות הוא לא הפסיק לדבר על עצמו ועל השטויות של החיים שלו, הוא התחיל לנשק אותי בצורה דוחה במיוחד ולפתוח לעצמו את הג'ינס, הוא דחף לי את הראש לעבר החלציים שלו ומצאתי את עצמי עם ה…. יו נואו. לא רציתי את זה. אבל משום מה לא עצרתי אותו. הוא הפעיל כוח וזה לא היה לי נוח. אחרי כמה שניות אמרתי לו שזה מהר לי מידי ושאני לא רוצה סקס. "אנחנו לא עושים סקס, רק את זה". אוקיי, בואו ותסבירו לי, מין אוראלי לא נחשב סקס? רק כשזין נכנס לחור זה סקס? כל יתר הדברים שבאים עם זה לא נחשבים לסקס? לא אכפת לי מה העולם חושב, לא בשבילי. הוא המשיך להפעיל כוח על הראש שלי כדי שאני אמשיך לרדת לו למרות שאמרתי לו שזה מהר לי מידי, ותוך כדי הוא הוציא מהתיק שלו פופרס. מיד הרמתי את הראש ואמרתי לו "ממש ממש לא, אני ממש לא מעוניין", "לא, רק אני עושה, אתה אל תעשה", "לא, ממש לא! אתה לא עושה את זה פה אני לא רוצה, אני לא מעוניין", מה שממש לא הפריע לו להסניף את זה מולי ולהמשיך להפעיל לי לחץ על הראש, הרמתי את הראש שוב והוא התחיל לנשק אותי, וכל הריח הדוחה וכימיקלי של הפופרס נכנס לי לפה וכמעט הקאתי. אמרתי לו שזה מגעיל אותי ושאני לא רוצה ואחרי עוד הפעלת כוח מצידו פשוט הרמתי את הקול ואמרתי די ושזה לא מתאים. הוא הסתכל עליי בשוק,  בלי לומר כלום הוא קם והתלבש והתקשר לאיזה חבר שלו שיבוא לקחת אותו כי "זה מקרה חירום ותבוא עכשיו!". אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר לי "אני לא אנס, אני פשוט אקטיבי". אני לא מבין את ההקבלה של שני המושגים. אם אתה אקטיבי זה אומר שאתה צריך לכפות את עצמך עליי? אני הייתי בשוק ואחרי שהוא הלך הרגשתי כל כך מחולל ורציתי להקיא על עצמי.

אחרי זה התחילו ההאשמות כלפי עצמי, אבל מה אתה רוצה, הזמנת אותו אליך הביתה, מה ציפית שיקרה? והתחלתי לחשוב שאולי אני לא הייתי בסדר בכל הסיפור. אבל התעשתי מהר מאוד. אם חברה שלי הייתה מספרת לי שמישהו עשה לה דבר כזה הייתי רוצה להרוג אותו. לא אכפת לי מה קורה בסיטואציה, ברגע שאני אומר לא, הבחור שממולי צריך לכבד אותי ולהפסיק. מיד.

הלוואי שהיה לי הסבר הגיוני למה כל הדפוקים, האנסים, המגעילים והילדים הטיפשים נדבקים אליי. אני באמת מנסה לעבור הלאה אבל זה רק גורם לי להתגעגע עוד יותר לקיריל שלפחות כשהיינו ביחד במיטה כל כך כיבד אותי ותמיד אבל תמיד שאל אם הכל בסדר ואם מה שאנחנו עושים מתאים לי ונעים לי. איך אני אמור להמשיך ממנו הלאה אם כל מי שאני פוגש הוא זוהמה מהלכת? נמאס לי להרגיש לא מתאים, נמאס לי להרגיש מחולל, רק בגלל אנשים שלא יודעים מה זה כבוד בסיסי. וכן, אתה אנס בפוטנציה, כי אם לא הייתי מכנס את כל הכוח והאומץ שבתוכי ומצליח להגיד לך להפסיק, היית ממשיך בלי בעיה. מישהו אחר, אולי חלש יותר ממני, היה עובר אונס. אולי כבר עבר.

מעניין אם יש בעולם הזה מישהו שאני יכול לסמוך עליו מספיק שלא יהרוס לי את החיים כדי שאני באמת אוכל לאהוב אותו. העולם מוכיח לי אחרת, פעם אחר פעם אחר פעם.

זאת לא פעם ראשונה שאני חווה משהו כזה. ותמיד אחרי שדברים כאלה קורים אני חושב על כל הנשים והגברים בעולם שאי פעם עברו אונס, ואיזה הרגשה נוראית זאת שמישהו מחבל לך בגוף. אני מצליח לעצור את זה בזמן, אבל מה עם מי שלא? מה עם אנשים ללא כוח פיזי? מה עם אנשים שבאמת לא מבינים מה זה לא, גם אחרי שצועקים להם את זה בבירור?  תחושות הגועל שזרמו לי בגוף באותו רגע היו מזוויעות. אני בכלל לא רוצה לתאר לעצמי איך מרגישה אישה שעוברת אונס. נורא קשה לי לאסוף מילים כדי לתאר את התחושות האלה ואני יודע שזה כתוב בצורה נורא שטחית, אני לא יודע מה זה לעבור אונס, אני לא רוצה לדעת, ואני לא משווה את מה שעברתי לאונס. אבל כשדברים כאלה קורים אני מרגיש כאילו מישהו הורס לי את הנשמה, ואם התחושה הזאת כל כך מגעילה וחסרת אונים, אני נכנס לחרדות עד לאיפה זה עוד יכול להגיע כשזה מעבר למה שאני עובר. זה יוצא כל כך מבולגן, כדאי שאני אפסיק.

אני בכלל לא יודע למה כתבתי את הדברים האלה אבל הם ישבו לי על הלב והייתי צריך לתת להם לצאת החוצה.

איזה דיכאון. מוות, עבודה, אנסים, ציטוטים של החברים של נטשה, וכל זה לפני סוף השבוע. אני אפרד עם משהו קצת יותר נחמד:

השיר שאני הכי אוהב מהאלבום החדש של צ'ארה ויוקי. הוא כל כך כיפי ומטשטש קצת את קהות החושים שנגרמת מכל הרוע שמסביב. יש השפעה ברורה מהארד נוק לייף של ג'יי זי ואני אוהב את זה. יש את האלבום במלואו ביוטיוב ובספוטיפיי, שזה מדהים כי זאת פעם ראשונה שיוקי מופיעה בספוטיפיי מחוץ לגבולות יפן. תשמעו!!!!!!!!!!!!111

יאללה ביי.

14 תגובות בנושא “אני לא יכול ליפול נכון ולקום כמו חתול

  1. בהתחלה חשבתי לסמן "אהבתי", אבל יש בסימן הזה משהו קצת מקומם, אחרי שאדם קורא על אונס שעבר, וזה אונס. עברתי שני מקרי אונס בחיי, שניהם על ידי אותו אדם, ושנים האשמתי את עצמי, בטח על הפעם השניה. המשיכה המוזרה שלי אל האלימות הזו, שהופגנה כלפיי בפעם הראשונה. היו לי מליון הסברים, ושנים האונסים הללו הוטמנו בכוח שחשכת הזכרון שלי בתקווה שיעלמו לעד. אבל הזכרונות לא נעלמים, והחוויה הנוראה כשהגוף שלך נבזז, נשדד, נלקח ממך בכוח.
    גם אני לא עשיתי כלום. חזרתי הביתה אחרי הפעם הראשונה, הסתכלתי על אבי וחטפתי התקף חמור של חרדה, שנאה עצמית ותחושת אשמה כלכך קשה, ולא היה לי עם מי לדבר. הוא לא היה מבין. רציתי להתקלח, אבל בבית הוריי מקלחת היתה "פינוק" בעייתי מפני שהם היו חסכנים גדולים, ולחמם דוד עלה הרבה כסף… טוב לא אדבר על זה, על כל פנים הלכתי לישון עם כל הטינופת עליי.
    כמו תמיד, אין לי מה להציע לך למעט חיבוק אבהי, הזדהות, הבנה וחיזוק התובנה שלך – עברת אונס, אתה לא אשם באונס. אונס הוא אלימות, בריונות והשפלה מצד אדם סוטה.

    Liked by 1 person

    1. אני מצטער שהיית צריך לעבור את זה כל זה.
      אבל בבקשה, אל תגיד שזה אונס, אני לא מרגיש שנאנסתי. עברתי דברים גרועים יותר בעבר ואני מרגיש שכל עוד יש לי שליטה על מה שקורה סביבי אני בסדר.
      תודה על התגובה

      Liked by 1 person

  2. לא היית צריך להזמין אליך לדירה מישהו שאתה עוד לא מכיר. אין קיצורי דרך. פגישה במקום ציבורי לפני. החיים זה לא סרט של הוליווד. גם לי יש את המעגל הזה – של סלידה עצמית/חוסר הערכה חיצוני ואז טעות בשיקול דעת אבל בגלל שאני מודע לו, אני מנסה, מה זה מנסה – בצפרניים – להימנע מהטעויות הללו. כל הפוצי מוצי העצמי הזה – "הו אני לא אשם! העולם נגדי!" – אולי זוכה למחמאות הקוראים אבל לא מסייע. להכיר בבעיה ולתקן. אין יותר הזמנות הביתה של מישהו שלא פגשת בעולם האמיתי ודיברת איתו 10 דקות.

    אהבתי

    1. אני לא יודע מי אתה, אני רק מאחל לך לעולם לא להרגיש בדידות מהסוג שלהט"בים חווים, ושלעולם לא תחווה אף אחד מהמקרים שתיארתי כדי שתוכל להבין אותם..
      הסקתי שאתה סטרייט בגלל אופי התגובה שלך, מצטער אם טעיתי באבחנה שלי.
      בשורות טובות.

      אהבתי

    1. אם מעניין אותך, מהפעם האחרונה שבדקתי, מבחינה משפטית "אונס" נחשב רק כשאיבר מין זכרי נכנס לאבר מין נקבי שלא בהסכמה. כל שאר הדברים (עד כמה שזה נשמע הזוי) לא נחשבים אונס מבחינה משפטית ויש להם שמות אחרים.

      אהבתי

  3. פאק. זה נשמע נורא ואיום ודפנלי כמעט אונס. בגלל זה אני אף פעם לא אזמין מישהו זר אלי הביתה או אלך לבית שלו (כי אני כנראה הייתי מתאבנת או פועלת באוטומט מפחד ולא בטוח שהייתי מצליחה לצעוק את ה"לא"). כל הכבוד שהצלחת לעצור אותו. וזה ממש אבל ממש לא אשמתך. כמה פעמים תצטרך לומר לא כדי שהדפוק הזה יבין? אני ממש מצטערת בשבילך :/

    Liked by 1 person

    1. תודה לך. לצערי מקרים כאלה לא חדשים לי עם המין הגברי, אז אני לא אובר וולמד כמו שאולי מצפים ממני להיות, וגם אני מרגיש מאובן מבחינה רגשית אז זה לא באמת מפתיע אותי. עוד יותר לצערי, אצל הומואים זה די מקובל שנפגשים בבית. לא עשיתי את זה מעולם אצלי בבית… והנה כשניסיתי קיבלתי זין לפרצוף (תרתי משמע) חחח 😦

      אהבתי

  4. לגבי הילד ההוא… זה נורא, באמת. מקווה שהוא מצא מנוחה איפה שהוא לא נמצא… באמת קשה לדמיין מה עובר במוח של בן אדם – מה שמוביל אותנו לאידיוט ההוא. שלא יעשה לעצמו הנחות. אקטיבי זה לא להפעיל על מישהו כוח פיזי מבלי שהוא מסכים. לא יודע איך להתמודד עם החראיות שלו עצמו אז מתרץ תירוצים. נוח וקל להגיד "אני בסדר, זה אתה שלא הבנת אותי" ולהמשיך להיות דוחה בלי לנסות להשתנות.

    Liked by 1 person

    1. "אני בסדר, זה אתה שלא הבנת אותי" זה משהו שנתקלתי בו יותר מידי פעמים שלפעמים אני חושב אולי אני לא בסדר. אבל באמת כשנחצים הגבולות שלי אני לא יכול להתמודד אחרת.
      תודה

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s