66 שקל בעו"ש

לפעמים אני מגיע למצב שאני ממש כועס על עצמי שאני מרשה לי להרגיש יותר מידי עד שנדמה לי שכל חלק בי ממש תלוי ברגש הזה בשביל להתקיים. אתמול הגעתי למצב כל כך נוראי של געגוע שהרגשתי שקשה לי להיות. ואני שואל – למה ואיך? האם זאת האובססיה המטורפת שבה אני שרוי, או שאני פשוט רגיש מידי, או שזה פשוט שילוב מעוות של שני הגורמים הללו. אבל כשאני מגיע לשפלים כאלה בנפש (שזה, אגב, קורה יותר מידי בזמן האחרון), אני מרגיש שיש לי חורים עצומים בלב, עצומים וריקים, ואני יכול להרגיש את האוויר זורם דרכם. וואי כמה שזה כואב, אתם לא מתארים לכם. זה לא כאב פיזי בכלל, אבל התופעות לוואי הפיזיות שמתלוות לו נוראיות. וזה מכעיס אותי שאני מגיע למצבים כאלה. אני רוצה כבר להמשיך הלאה, להסתכל אחורה ולצחוק על כמה שהייתי סמרטוט, בדיוק כמו שכולם מבטיחים לי שיקרה. אבל אני מרגיש שאני תקוע כל כך עמוק בבוץ שהפנזטיה הזאת נראית לי כל כך רחוקה. אני משתוקק לאהוב, אבל אם זה כל כך כואב אז מה זה בכלל שווה? הרי, זה ידוע שאם הוא יצור איתי קשר ויקרא לי אליו, אני אתייצב אצלו על ארבע ואתחנן לליטוף כמו כלב טוב. אני גם סוגשל מחכה לזה, למרות שזה לא יקרה לעולם. אני פשוט לא רוצה להרגיש יותר כמו איזו בובה עזובה שמישהו זרק ברחוב, לדהות בשמש. אני לא רוצה להיות יותר לבד אבל נראה שהלבד ממשיך וממשיך ולא יגמר בקרוב, ואני אצטרך להתמודד איתו אם ארצה ואם לא, כי כמו שכבר סיכמנו – אני די תקוע כאן.

אולי שווה להצטרף למשחק. אין לי ברירה… אני אמצא לי מישהו לזיון חד פעמי ואולי זה יקהה לי את החושים.

אני ממש צריך להתאזן כלכלית ואני אומר את זה לעצמי חצי שנה בערך, ואני לא מסוגל לחיות עם אבא שלי בבית יותר (למרות שהוא ממש מתוק ומשתדל ולא רוצה שאני אעזוב), אבל זה בלתי אפשרי. אני מחפש דירה. ואין לי כסף. והגזמתי ביומולדת. כוסאמק. אני לא חי את החיים שאני רוצה לחיות וקשה לי להתכוונן לשם.

75564584_10157520670819277_5540330330906427392_n

13 תגובות בנושא “66 שקל בעו"ש

  1. אני קורא אותך כל הזמן. לחלק מדבריך, או למניעים או להסברים יש לי התנגדות פנימית, אבל לא אני שאשפוט אותך על אף רגש/החלטה או מחשבה שלך.
    אני מאמין גדול בסקס מרפא. מבחינה ביולוגית – כפי שהסביר לי חברי העו"ד שנשוי וכבר שנים לא שוכב עם אשתו, והמאהבת הציבה אולטימטום – אז גם אתה אין לו סקס – הצטברות הזרעונים, הטסטוסטרון מחפשת דרך לפריקה. הוא בוחר באוננות חד שבועית, ומרגיש נוח וקל ולא מתוח. אני מעדיף סקס, סטוצ, אבל חשוב לי מי זה.. אז לפעמים גם אני מאונן, והדיכאון שבו אני חי כל חיי נרגע קצת, ואני קל יותר, פתוח יותר וסבלני יותר.
    מגע פיזי, לפחות במחקרים על יתומים אומללים בבתי יתומים רומניים אצל צ'אושסקו העריץ, הוא הבדל בין חיים ל-מוות. אנחנו זקוקים למגע פיזי מחבק, רך, אוהב או לסקס אם אנחנו בגיל הסקס. אני ממש, אבל ממש ממליץ על סקס חד פעמי. לאחרונה לאחר דחיות, הכחשה וסירוב "סנובי" התחברתי לטינדר. בחיאת, לא צריך אפילו להתאמץ במיוחד.
    חיבוק ענק, כמו אבא [ מאבא הומו 😉 ]

    אהבתי

    1. דווקא הייתי שמח לקרוא מה אתה חושב על מה שאני כותב. ולי קצת יותר קשה להפגש עם מישהו ולגשת ישר לעניינים. ובגלל זה גם קשה למצוא מישהו.

      אהבתי

  2. לי סקס חד פעמי לא נשמע משהו מרפא כי אני לא מסוגלת להתפשט (נפשית וגופנית) בול בנאדם שאף פעם לא פגשתי לפני אבל זו אני… אני גם בנאדם רגיש ומה שלי עוזר זה להתבונן לתוך העצב פנימה ולהבין מה גורם לי לעצב. לפעמים הסיבה הראשונה שצפה למעלה היא לא ה-סיבה שנעוצה בשורש הכאב ולוקח לי כמה ימים לתפוס אותה
    מה עם חברים/חברות להתייעץ ולדבר איתם? יש לך מישהו או מישהי שאתה יכול להתקשר אליו ולדבר?

    אהבתי

    1. אז זהו, שגם אני כזה. אבל הבדידות (נפשית וגופנית) חורכת לי את הלב.
      ברור שאני מדבר על זה עם חברות, וזה מאוד עוזר לי לשתף, אבל בסופו של יום אני נשאר בודד ובלתי נגוע.
      תודה לך על התגובה 3>

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s