בשבוע שעבר ביום שישי הלכתי לבית של אבא שלי ועל דלת הכניסה של הבניין הייתה מודעת אבל מאולתרת. הילד מלמעלה (בחור בן 23) מת. הייתי עושה לו בייביסיטר כשהייתי בן 15. נכנסתי לשוק. מפה לשם, מסתבר שהילד התאבד. גם אם ממש אנסה אני לא אצליח לכתוב על זה כמו שצריך, אבל כואבת לי המחשבה שכל כך כאב לו שלא הייתה לו ברירה לסיים את זה ולהשאיר מאחוריו משפחה מרוסקת. הרי, נכון, החיים זה חרא אחד גדול וכל אחד מתמודד עם השיט שלו, ולפעמים השיט הזה כל כך גדול שזה כואב בנשמה וקשה לנשום, אבל תמיד אמרתי, גם ברגעים שהכי רציתי לשים לזה סוף, שאני לא יכול לעשות את זה בגלל כל ההרס שישאר פה אחרי. תמיד דמיינתי לעצמי – אני הורס את כולם גם כשאני בחיים, מה שחסר להם זה שאהרוס אותם עם המוות שלי. אז ויתרתי על הקטע של להתאבד כבר מלפני המון זמן, ו-וואלה זה מתסכל, כי כשאתה מפסיק לאחוז ב"נחמה" הזאת שאתה יכול לגמור את הכל ודי בקלות, אתה צריך להתחיל להתמודד עם החיים, וזה לא פשוט בכלל. הייתי רוצה לדבר איתו. אולי לשאול אותו מה שלומו כשהייתי רואה אותו פעם באף פעם בחדר המדרגות. אבל אפילו שלום לא היה אף פעם, ואני חושב שזה קצת בגללי כי חרדה חברתית, אבל אי אפשר לדעת עם מה הילד הזה התמודד. הוא הסתיר את זה טוב מאוד. מה אני אגיד לכם, נותרתי בשוק ואני בכלל לא יכול לתאר לעצמי איך ההורים שלו והאחיות הקטנות שלו מרגישים. אני ממש מקווה שלא כואב לו יותר, ושישמור על האחיות שלו כי הוא נטש אותן להתמודד לבד עם עולם חרא בלי אח גדול.
זה קרה אחרי יום חמישי מזעזע במיוחד בעבודה בו הרגשתי שקוף. לא משנה כמה נוח וטוב לי שם, וכמה אני מבסוט על האנשים שאיתי, כל עוד לא רואים אותי – בא לי לשים זין ולשרוף את כולם. ולא ביקשתי שום דבר מיוחד חוץ ממילה טובה אחת קטנה, בפורום ההוא, בזמן ההוא. על הזין שלי כולם. אני אמשיך להיות אני, אני אמשיך להגיד את מה שאני רוצה, ואני פשוט אמשיך להיות הראש הקטן והעצלני שאני כי אף אחד מהבוסים שלי לא ראה סיבה לתת לי מוטיבציה לעשות אחרת.
ועכשיו – שימו לב, כי זה לא קרה כבר הרבה זמן! עוד סיפור במסעותיי בארץ הגברים המטומטמים, הדוחים, המניאקים, עם המוח הקטן והנכות הרגשית:
בראשון הזמנתי בחור אליי הבייתה. הוא התחיל לדבר איתי, ולפי התמונה שלו הוא היה נראה בסדר. אני ממש משתדל לא לפסול אנשים לפי המראה החיצוני שלהם כי אני ממש לא רוצה שיעשו את זה לי (למרות שלא מפסיקים לעשות לי את זה), אז זרמתי איתו בשיחה והוא היה נשמע באמת בסדר. אז החלטתי שאני רוצה להפגש איתו. הזמנתי אותו הבייתה בתקווה שיהיה ערב נחמד, ומקסימום, סתם סטוץ…. וואטאבר. לא ציפיתי לשום דבר מיוחד אבל יש לי דירה משלי ורציתי. אז הוא הגיע, וישר התחיל לגעת בי, בלי שבכלל אישרתי לו, אבל אמרתי – עומר, די. בלי לחץ, תזרום, הכל בסדר. אז התחילה שיחה. מהר מאוד הבנתי שזה לא זה כי ברמה האינטלקטואלית הוא ממש לא הקטע שלי. אחרי ש-40 דקות הוא לא הפסיק לדבר על עצמו ועל השטויות של החיים שלו, הוא התחיל לנשק אותי בצורה דוחה במיוחד ולפתוח לעצמו את הג'ינס, הוא דחף לי את הראש לעבר החלציים שלו ומצאתי את עצמי עם ה…. יו נואו. לא רציתי את זה. אבל משום מה לא עצרתי אותו. הוא הפעיל כוח וזה לא היה לי נוח. אחרי כמה שניות אמרתי לו שזה מהר לי מידי ושאני לא רוצה סקס. "אנחנו לא עושים סקס, רק את זה". אוקיי, בואו ותסבירו לי, מין אוראלי לא נחשב סקס? רק כשזין נכנס לחור זה סקס? כל יתר הדברים שבאים עם זה לא נחשבים לסקס? לא אכפת לי מה העולם חושב, לא בשבילי. הוא המשיך להפעיל כוח על הראש שלי כדי שאני אמשיך לרדת לו למרות שאמרתי לו שזה מהר לי מידי, ותוך כדי הוא הוציא מהתיק שלו פופרס. מיד הרמתי את הראש ואמרתי לו "ממש ממש לא, אני ממש לא מעוניין", "לא, רק אני עושה, אתה אל תעשה", "לא, ממש לא! אתה לא עושה את זה פה אני לא רוצה, אני לא מעוניין", מה שממש לא הפריע לו להסניף את זה מולי ולהמשיך להפעיל לי לחץ על הראש, הרמתי את הראש שוב והוא התחיל לנשק אותי, וכל הריח הדוחה וכימיקלי של הפופרס נכנס לי לפה וכמעט הקאתי. אמרתי לו שזה מגעיל אותי ושאני לא רוצה ואחרי עוד הפעלת כוח מצידו פשוט הרמתי את הקול ואמרתי די ושזה לא מתאים. הוא הסתכל עליי בשוק, בלי לומר כלום הוא קם והתלבש והתקשר לאיזה חבר שלו שיבוא לקחת אותו כי "זה מקרה חירום ותבוא עכשיו!". אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר לי "אני לא אנס, אני פשוט אקטיבי". אני לא מבין את ההקבלה של שני המושגים. אם אתה אקטיבי זה אומר שאתה צריך לכפות את עצמך עליי? אני הייתי בשוק ואחרי שהוא הלך הרגשתי כל כך מחולל ורציתי להקיא על עצמי.
אחרי זה התחילו ההאשמות כלפי עצמי, אבל מה אתה רוצה, הזמנת אותו אליך הביתה, מה ציפית שיקרה? והתחלתי לחשוב שאולי אני לא הייתי בסדר בכל הסיפור. אבל התעשתי מהר מאוד. אם חברה שלי הייתה מספרת לי שמישהו עשה לה דבר כזה הייתי רוצה להרוג אותו. לא אכפת לי מה קורה בסיטואציה, ברגע שאני אומר לא, הבחור שממולי צריך לכבד אותי ולהפסיק. מיד.
הלוואי שהיה לי הסבר הגיוני למה כל הדפוקים, האנסים, המגעילים והילדים הטיפשים נדבקים אליי. אני באמת מנסה לעבור הלאה אבל זה רק גורם לי להתגעגע עוד יותר לקיריל שלפחות כשהיינו ביחד במיטה כל כך כיבד אותי ותמיד אבל תמיד שאל אם הכל בסדר ואם מה שאנחנו עושים מתאים לי ונעים לי. איך אני אמור להמשיך ממנו הלאה אם כל מי שאני פוגש הוא זוהמה מהלכת? נמאס לי להרגיש לא מתאים, נמאס לי להרגיש מחולל, רק בגלל אנשים שלא יודעים מה זה כבוד בסיסי. וכן, אתה אנס בפוטנציה, כי אם לא הייתי מכנס את כל הכוח והאומץ שבתוכי ומצליח להגיד לך להפסיק, היית ממשיך בלי בעיה. מישהו אחר, אולי חלש יותר ממני, היה עובר אונס. אולי כבר עבר.
מעניין אם יש בעולם הזה מישהו שאני יכול לסמוך עליו מספיק שלא יהרוס לי את החיים כדי שאני באמת אוכל לאהוב אותו. העולם מוכיח לי אחרת, פעם אחר פעם אחר פעם.
זאת לא פעם ראשונה שאני חווה משהו כזה. ותמיד אחרי שדברים כאלה קורים אני חושב על כל הנשים והגברים בעולם שאי פעם עברו אונס, ואיזה הרגשה נוראית זאת שמישהו מחבל לך בגוף. אני מצליח לעצור את זה בזמן, אבל מה עם מי שלא? מה עם אנשים ללא כוח פיזי? מה עם אנשים שבאמת לא מבינים מה זה לא, גם אחרי שצועקים להם את זה בבירור? תחושות הגועל שזרמו לי בגוף באותו רגע היו מזוויעות. אני בכלל לא רוצה לתאר לעצמי איך מרגישה אישה שעוברת אונס. נורא קשה לי לאסוף מילים כדי לתאר את התחושות האלה ואני יודע שזה כתוב בצורה נורא שטחית, אני לא יודע מה זה לעבור אונס, אני לא רוצה לדעת, ואני לא משווה את מה שעברתי לאונס. אבל כשדברים כאלה קורים אני מרגיש כאילו מישהו הורס לי את הנשמה, ואם התחושה הזאת כל כך מגעילה וחסרת אונים, אני נכנס לחרדות עד לאיפה זה עוד יכול להגיע כשזה מעבר למה שאני עובר. זה יוצא כל כך מבולגן, כדאי שאני אפסיק.
אני בכלל לא יודע למה כתבתי את הדברים האלה אבל הם ישבו לי על הלב והייתי צריך לתת להם לצאת החוצה.
איזה דיכאון. מוות, עבודה, אנסים, ציטוטים של החברים של נטשה, וכל זה לפני סוף השבוע. אני אפרד עם משהו קצת יותר נחמד:
השיר שאני הכי אוהב מהאלבום החדש של צ'ארה ויוקי. הוא כל כך כיפי ומטשטש קצת את קהות החושים שנגרמת מכל הרוע שמסביב. יש השפעה ברורה מהארד נוק לייף של ג'יי זי ואני אוהב את זה. יש את האלבום במלואו ביוטיוב ובספוטיפיי, שזה מדהים כי זאת פעם ראשונה שיוקי מופיעה בספוטיפיי מחוץ לגבולות יפן. תשמעו!!!!!!!!!!!!111
יאללה ביי.
