עולם כזה

העולם היה יותר מידי קטן בזמן המועט שאנחנו מכירים, והפראנויות שלי מתחילות לעבוד שעות נוספות. הסרטים בראש שלי מתחילים לרוץ, תסריטים שלמים. זה לא נעים לי. אם לזכור אותך אומר להתמודד עם השיט הזה, אני לא רוצה ממך כל זכר. תתנדף לי מהמוח כבר. בבקשה, תודה.

הלוואי שלא היה צריך להיות בוגר ולהבין שאלה החיים. בא לי להתלונן. אבל לא בא לי שיגידו לי בקרירות מקפיאה שאין מה לעשות וככה זה וצריך להמשיך. בא לי שיבינו אותי, יגידו שאני צודק וילטפו אותי לנצח.

כל השבת הייתי מסטול כמו שלא הייתי הרבה זמן והיה כיף להתכרבל במיטה ולצלול. להגיד שהתגעגעתי לתחושה הזאת? זה בהחלט מנתק אותך, אבל אני במקום אחר בחיים שלהיות מנותק לא כל כך מתאים לי. וגם, החרדה הזאת שאתה מסטול ליד אנשים, אליה בטוח לא התגעגעתי. אני מרחף וכולם על הקרקע וזה מלחיץ. לפחות זה עזר לי לישון כמו צריך, אבל אני חושב שאני כבר מעבר לדברים האלה לצערי.

מזל שיש חברות. מזל שהן חכמות. מזל שהן מזכירות לי לנשום.