Leftovers

אחרי שנתיים וחצי בהן הצלחתי לחמוק ממנה, גם אליי הקורונה הגיעה. האמת שבהתחלה שמחתי. אני כבר תקופה ארוכה לא מרגיש טוב ומרגיש שלמרות הכל אני עדיין צריך לתפקד. וזה לא משנה איך התחושה הלא טובה הזאת מתבטאת אצלי בגוף, פיזית או נפשית, אסור לי לתת לה לנצח אותי כי אני מוכרח ללכת לעבודה ולהוכיח את עצמי. וכן, צריך לתת לגוף לנוח, אבל אם הייתם שואלים את הגוף ו/או את הנפש שלי מתי הם צריכים לנוח – זה היה כל הזמן. גם דיברתי על זה בטיפול, אני כל הזמן נמצא בכאב, כאב כלשהו. או שכואב לי הראש, או הבטן, או שאני מקיא, או שאני ברעב, או שאני באשמה, או בחרדה, או בסטרס. כל פעם משהו אחר תופס אצלי את מקום הכאב, ומבחינת הכאב הזה, לא מעניין אותו, שב בבית, תלך לעבודה, אני פה ואני חי בתוכך. אז אני ממש משתדל להמשיך לתפקד ולהגיע לעבודה גם כשאני נאנק מכאב. לכן, ציפיתי שיגיע משהו כמו הקורונה שיתן לי לגיטימציה לא להרגיש טוב ולהרגיש טוב לגבי זה. כן זה נשמע חולני והזייתי אבל כשגיליתי שאני חיובי הרגשתי בתוכי הקלה מסויימת, אפשר לעצור, ללא אשמה, ללא פחד. אתה צריך לעצור ולנוח. לך הביתה.

אז אני סוגר ברגעים אלה את יומי החמישי לבידוד, וכן קצת מיציתי, כי בידוד בדירת חדר זה לא דבר כזה פשוט, ואת רוב השבוע ביליתי במצב מאוזן על המיטה. ביום הראשון הרגשתי תופת בשרירים. באמת, כאב כזה לא הרגשתי המון זמן. כאב חד ומשתק כזה. זה ישמע נוראיהאבל לא היה לי אכפת מהכאב הזה. קיבלתי אותו באהבה ביום ראשון. ישנתי איתו והתכרבלתי איתו וקמתי איתו לפיפי וחזרתי איתו למיטה. אבל ככל שהימים עברו, תסמינים צצו, הלכו, חזרו, והתחלתי למצות את עניין הבידוד והחולי. אבל הכי כואבת היא הבדידות. ברגע שהאקמול מצחיל להשפיע והכאב הפיזי עובר, הבדידות מגיעה ומכסה אותי בחושך שלה, והילד הקטן שבתוכי מתחיל לפחד, ולהיות קטנוני, ולרצות תבכות ולריב ולהגיד לכולם כמה הם רעים.

אני כל היום בתרגולים של דברים שאני רוצה להשתםר בהם, וחלק מזה זה גם לשחרר דברים ולהפסיק להרגיש רע מכל דבר. אז זה חלק מהעניין. אולי כתיבה בשבילי אחרי הכל שחרור קיטור וזהו. אבל גם אין לי רעיונות לציור או קומיקס או אנימציה, או לכל יצירה מסוג אחר. זה באסה.

ההשתדלות היא לחבק אותו ולהגיד לו שלא משנה מה הוא מרגיש זה בסדר ולגיטימי, זה לא תמיד כזה קל כי לםעמים אני מגיע לתחושות מסויימות שכל כך מתסכל אותי להרגיש אותן, אבל זה בדיוק הזמן לנשימות וחיבוק עצמי. זה דורש תרגול.

רציתי לכתוב פה עוד אבל הראש שלי כואב, אולי אמשיך מאוחר יותר, אולי נפגש בעוד חודש. מאחל לעצמי להבריא מהר כי זה לא הגיוני שזה כל כך ארוך.

עריכה:

אז כבר בוקר ואני מרגיש ווי בטר אבל עדיין חיובי חפי הבדיקות הביתיות.באני חושב ששריר הכתיבה שלי נפגם וזה די מבאס כי אני חא מצליח לכתוב ולהגיע לאיזשהי פואנטה מסויימת. זה מאוד מתסכל כי זה ככה הרבה זמן ובכלל זה אני לא מצליח להביאהאת עצמי לפרסם כאן קטעים שאני גם ככה כולב במהלך היום. באסה.

אני משחרר.

10 תגובות בנושא “Leftovers

  1. אני לא חושבת שצריכה להיות פואנטה בכל פוסט. אני בעצמי נאבקת כדי לא לסיים פוסטים עם פואנטה כי זה הדבר הטבעי אצלי 🙃

    אני מבינה את תחושת ההקלה שלך. סוף סוף קיבלת לגיטימציה לנוח. והאמת שנשמע מבאס לסבול כללל הזמן מכאבים, בדקת במרפאות כאב? (מה עם פיברומיאלגיה?)

    ואני חושבת שזה בסדר גמור לבכות. אם זה מה שמרגיש בגוף שצריך לקרות, תן לזה לקרות. הכל בסדר ❤️

    מקווה שהיום אתה כבר יוצא מהדירה ורואה קצת אור יום 😉 מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה

    Liked by 1 person

  2. אני חושב שכתיבה היא כלי תרפויטי ממדרגה ראשונה. ישנן שיטות שונות ל"ריפוי". אחת המעולות, לענ"ד, היא כתיבה אוטומטית, בלי לחשוב. לתת לצד שמאל או ימין של המוח [כבר לא זוכר מי הרציונלי ומי מחובר לרגש, ללא מודע] להיכתב ללא שליטה, מה שבא. בלי לעצור, בלי לחשוב. מודדים את זה בזמן ע"מ ליצור מסגרת "לחץ" [כמו שפופרת שלוחצים עליה].
    השלב הבא הוא לקרוא, להרהר על החומרים האלה. יש שמסתפקים רק בכתיבה ואח"כ גונזים, כי עצם הכתיבה שחרר אנרגיות שליליות, לחצים, מועקות וכו'
    יש כלי נוסף לכתיבה "אוטומטית" – כתיבת מילה שמסמלת לך את מוקד הכאב – ואז לגרור ממנה אסוציאציות. יש שמשרטטים קו בין אסוציאציה למשנתה, וכך מקבלים בסוף מיפוי ויזואלי נפלא של סמלי נפש. מכיר כאלה שמרחיבים את העבודה באמצעות מתן צבע שונה לקבוצות שונות וכו'
    אני מניח שגם בציור, קומיקס או עבודה גרפית ישנן טכניקות שפונות אל הלא-מודע ע"מ להפעיל אותו, להעלות למודעות, בדיעבד, זרמי עומק שונים. הכרה עצמית ושיפור ושיכלול העבודה האומנותית.
    לצערי הייתי בשני בידודים, וכן בסגר הגדול, כשנאלצתי ללמד באמצעות ה-זום.
    הבידוד היחיד שהייתי חולה בו היה לפני כמה חודשים, לאחר חיסון רביעי. לא עברתי את מה שאתה מתאר, אבל יש לי תופעות פוסט-קורונה כמו נזילות בלתי פוסקות מהאף. אחד הדברים שאני ממש מעריץ אצלך זה אומץ הלב הבלתי רגיל שלך, העובדה שאינך משקר לרגע לעצמך, והיכולת המופלאה לקום מכל נפילה. בעיניי לפחות – אתה גיבור אמיתי.
    וכרגיל – חיבוק אבהי חזק.

    Liked by 1 person

  3. תרגיש טוב! ואז (כשתרגיש טוב) אם אין לך רעיונות לצייר תעשה איזה אתגר ציור באינסטה, כדי שיהיה לך מה לצייר. הלופ של אתגר יום שני לקחו חופשה עד ספטמבר ולא הספקתי להשתתף בזה בכלל… אתה הספקת?

    Liked by 1 person

  4. היי!!! מקווה שאתה כבר בטוב….
    לפעמים טוב שיש משהו חיצוני שאומר לנו לעצור רגע… לקחת פסק זמן ולא לחשוב כמו שאומר השיר 🙂

    וכמו שכתבו לפניי, לפעמים אין פואנטה 🤷 פשוט ממשיכים לכתוב מה שמרגישים, וזהו…

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s