IN THE MIX

יש איזה בית קפה בתל אביב שממש קשה לי להכנס אליו כי כולם שם ממש מלאים בעצמם. לפחות אלה הוויבים שמוקרנים משם החוצה בצורה ממש ניכרת. באמת באמת, אתם רק עוברים שם ליד ואתם מרגישים וויבים של פלוצים ותחתים בלתי נסבלים. שאלתי חברה טובה אם היא מכירה בית קפה שאפשר לעבוד ממנו (כאילו אתם יודעים, לכתוב… ולצייר, אולי), והיא נתנה לי את השם של אותו בית הקפה. אמרתי לה שיש לי ממש חוסר ביטחון מטורף לשבת שם כי הווייבים נוראיים. היא אמרה שאני צודק וזה ניכר מאוד אבל שאני אזכור שבתל אביב כולם אבל כולם מרוכזים אך ורק בעצמם, והיה לה חבר טוב שהוכיח לה את זה. הוא עמד באמצע אולם תאטרון הומה אדם וצעק – ״אני המפלצת מלוך נס!״, כמה פעמים, בקול רם. אף אחד לא הסתכל לכיוון שלו. זה כל מה שרע בעיר הזאת, וזה כל מה שמנחם בעיר הזאת.

קיבלתי תפריט של היפופוטם מהדיאטנית החדשה. עם הליווי שלה הסימפטומים של הבולמיה או של ה-BED או של הוואטאבר מה שיש לי אמורים להפסיק. אבל ממש ממש קשה לי כי התפריט כולל המון ארוחות וכולן ממש גדולות. אבל היא ביקשה ממני לכתוב את כל מה שאני מרגיש בנוגע למה שקורה השבוע מבחינת אוכל, ובגלל שאני ממש רוצה לפתור את החרא הזה אני משתף פעולה כי כבר אין ברירה ואני צריך להתחיל להתנהג בהתאם לגילי. תחושת ההקאה חזרה, אבל אני מאמין שבכל שבוע כשאפגש איתה היא תשנה לי את התפריט בהתאם למה שאני אגיד לה. אני ממש מפחד לעלות עוד במשקל בגלל התפריט הזה, אבל בעיקרון זה תפריט ששומר עליי שבע במהלך כל היום וימנע ממני לבלמס או יותר גרוע – להקיא. אני על זה.

אני לאט לאט מתאזן וזה מרגיש לי ממש נפלא. לא שלחיות זה פתאום דבר נפלא. זה עדיין אותו דבר (אני לא משתמש במילה מאוד ספציפית של הפרשת גוף מוצקת כי אני ממש מנסה לשמור על תדר גבוה, מיד אכתוב גם על זה). אם לפני שבועיים הרגשתי חולה, ולפני שבוע הרגשתי שאני לאט לאט יוצא מזה, אז השבוע אני מרגיש שאני מחלים. ואני ממש מקווה שאני בתחילתה של תקופה מאוזנת ארוכה ושאני אוכל סופסוף להתאפס על החיים שלי ולמצוא עבודה. בטוח שאמצא עבודה – תדר גבוה.

אז מה הקטע של התדר הגבוה? אני ממש מנסה להיות חיובי כדי שאני אצליח לזמן אליי את כל הדברים הטובים שאני רוצה שיהיו בחיים שלי. אז אני ממש ממש מנסה להתרגל חיוביות ונייטרליות, ולא לקלל ולא להיות שיפוטי כלפי עצמי כלפי הסביבה. ברור שזה קשה אבל זה הולך לי ומהמעט ימים שאני בזה אני בהחלט מרגיש פחות עול. שום דבר לא קסם. אבל אולי היקום באמת מקשיב לי ומשתנה לפי מה שאני מקרין אליו מתוכי. זה הגיוני אחרי הכל, לפחות דרך העיניים.

הייתי בהופעה של יעל אייזנברג בלבונטין והיה קסום ואני ממש אוהב אותה ומחכה בקוצר רוח לאלבום החדש שלה שיצא ממש בקרוב לפי מה שהיא אומרת. היה אינטימי וחמים וכיף ואני אמשיך ללכת להופעות ולא אכפת לי שאין לי עם מי.

את השיר הזה לצערי היא דווקא לא שרה בהופעה הספציפיתֿ, אבל הוא האהוב עליי מהאלבום הראשון. ואני רוצה שעוד אנשים יקשיבו לה.

בא לי ממש לעשן ואני מקנא באנשים שמעשנים. זהו אמרתי את זה. אני לא אחזור לעשן בחיים. אבל אני מתגעגע לזה. זה דוחה, זה מסריח, זה נוראי, אבל זה הגנה, וזה נחמה, וזה הרבה דברים, למרות שהכל בכאילו. בא לי גם לכתוב ממש הרבה. אני חושב שאני אעשה איזה אתגר כתיבה או משהו. נתראה בשבוע הבא.

אני מנסה לעבוד על עיצובים חדשים ואני מקווה לסיים בקרוב.

בהצלחה.

11 תגובות בנושא “IN THE MIX

  1. וואווווווו, איזה שיפור דרמטי, גם בכתיבה. אני מעריץ אותך על הרצון והביצוע של החלטות.
    גם בגבעתיים יש כאלה בתי קפה, אבל ומאידך ישנם מעט אחרים. אם תרצה, אתן לך שמות של אחד או שניים ברחוב כצנלסון.
    המפלצות נורא חמודות 🙂
    ♥♥♥

    אהבתי

  2. אני חושבת שהאפטיות "התל אביבית" הופכת להיות נחלת הכלל. גם אם תבוא לחור שאני גרה בו ותצעק את זה כולם יתעלמו… בייחוד אחרי הקורונה שכולם היו (ועדיין) מבודדים מכולם.
    אבל כן, אין ספק שיש מקומות עם יומרה עלק. תמצא מקום שעושה לך נעים. בבית קפה האהוב שלנו יש שלט ענק "אי של שפיות" ואנחנו לגמרי מרגישים ככה לגביו.
    כן דיאטניות לא מרחמות… אבל שמחה לקרוא שאתה מבין את החשיבות של זה. מאחלת שנה טובה יותר 💚

    אהבתי

  3. לאט ובזהירות. אתה מתקדם טוב. שים לב שאתה מתקדם בצעדים קטנים ולא בצעדים גדולים. אתה צריך לבנות לך בסיס יציב וכזה עושים לאט לאט, לבנה אחר לבנה. אני כל כך שמחה שאתה מטפל בעצמך. עכשיו, גם אם יהיו נפילות (וכלל לא משנה אם נפילות לפסימיות או לבולמוסים או לווטאבר) אתה תזכור ותדע מה היא המטרה שלך. וזה טוב, זה מעולה.
    בנוגע לעישון, התחלתי לעשן שלוש פעמים בחיים שלי. הפסקתי פעמיים. אני לקראת ההפסקה השלישית (ותקוותי שגם האחרונה), אחל לי בהצלחה. יהיה לי קשה להיפרד מהדבר הדוחה והמסריח הזה. אני מתה על הריח.
    ובנוגע ליצירות שלך – המשך כך! אני נורא אוהבת אותן. (הן תמיד ממש חמודות)

    אהבתי

      1. אין על מה להצטער! זה המקום שלך להרגיש בו בנוח.
        ואין על מה♥️ אנחנו תמיד כאן. (לפחות כל עוד אני קוראת וכותבת כאן)

        אהבתי

  4. יש אנשים שכותבים ואתה ממש מרגיש את הרצף שהראש שלך כבר בולע בקריאה. כישרון.
    תאכל טוב, תישן טוב… אמנם אני כותבת את זה בשלוש לפנות בוקר, אבל אני על הדרך מאמינה באיזון הזה שאתה מדבר עליו.

    Liked by 1 person

    1. תודה רבה על התגובה שלך, ואני מקווה שלא יצאתי יותר מידי סנוב שלקח לי כל כך כרבה זמן להגיד את זה, אבל לא הייתי פה הרבה זמן. תודה רבה. ❤️

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s