מָה שֶׁנִּשְׁאַר פֶּה זֶה רַק צֵל כִּי כָּל הַשְּׁאָר הָלַךְ לַעֲזָאזֵל

השבוע נפתח בסימן של התחלות חדשות, ולא שיש איזושהי התחלה חדשה בחיי, פשוט בשבוע שעבר הרגשתי ממש חולה והחלטתי שאני לא רוצה לשתף עם זה פעולה יותר כי לשתףך פעולה עם הדברים האלה זאת הדרך הקלה והנוחה והגיע הזמן להלחם כי המצב לא יכול להמשך ככה חמודי שלי. אז בצורה סמלית (וגם כי הוא לא הפסיק לגרד), הורדתי את הזקן. התגלחתי על הסכין, משהו שלא עשיתי כבר שנים, מאז שהייתי ביפן בעצם. הפרצוף שהתגלה לי מתחת לזקן זה לא הפרצוף הכי מועדף עליי טאני גם מרגיש עכשיו שמן יותר אבל אין מה לעשות זה הפרצוף ועם זה נעבוד. הרבה החמיאו לי, אז אני אשתדל בכל כוחי להאמין להם שזה כן מחמיא לי למרות שזה ממש ממש לא.

עדיין יש לי בעיה קשה עם הויסות הרגשי שלי, לא עובד לי כל כך. דברים קטנים מרגישים כבדים מידי ומוציאים אותי מדעתי. הזונה מלשכת האבטלה הייתה מגעילה אליי – עולמי קורס. איבדתי את הארנק – חוסר תפקוד ליום שלם (עד שמצאתי אותו בעצם), השרלילה מהבית מרקחת סירבה לתת לי את התרופות שלי בגלל חותמת גומי – אפוקליפסת זומבים. לא שאני מאשים אותה כן? היא בסהכ עושה מה שצריך לעשות, אבל שריר הויסות שלי לא מפותח מספיק בשביל לקבל מכות קטנות אחת אחרי השניה, ושאני אומר אחת אחרי השניה אני מתכוון להפרש של יום בין מכה למכה, שתבינו עד כמה המצב גרוע.

אז ביקרתי שוב במחלקת הפסיכיאטריה בתל השומר (כן, אני מטופל שם בכלללל המחלקות ^___^) ודיברתי עם הפסיכיאטר שלי והוא העלה לי את המינון של השיט שאני לוקח עכשיו וגם עודד אותי שיהיה בסדר. הפסיכיאטר שלי הוא הבנאדם הכי טוב בעולם הזה באמת, ואני מעריץ שלו. ואני ממש מקווה שמשהו יצליח לעזור לי ולהשאיר אותי מאוזן לאורך זמן כי כל איבוד עשתונות כזה עולה לי גם בנקודות של תקווה. מה שהכי עודד אותי זה שהוא אמר לי שאני לא חולה. היה לי מאוד חשוב לשמוע את זה. אני לא חולה ואני לא נכה, והמטרה היא כרגע למצוא עבודה. ויהיה בסדר. גם הוא אמר לי את זה וגם הפסיכולוג אמר לי את זה. עכשיו רק שהדיאטנית של הבולמיה תגיד את זה ואני בכלל אהיה בעננים.

ואני באמת מנסה להיות פרודוקטיבי אבל לפעמים זה לא מצליח במיוחד כשהכימיקלים במוח לא ממש מאוזנים, אבל עכשיו אני מקווה שוב להשתפר. אני לא מצליח לכתוב אבל אני כן מצייר.

לא יודע. אני אוהב חורף אבל שונא את מה שנהיה מישראל בגשם.

שבוע הבא יש שבוע גדול. אז בהצלחה.

היא אהובה וחשובה מאוד באוזניים שלי.

9 תגובות בנושא “מָה שֶׁנִּשְׁאַר פֶּה זֶה רַק צֵל כִּי כָּל הַשְּׁאָר הָלַךְ לַעֲזָאזֵל

  1. מצטרף למנהל – אתה מצייר יפהפה, כותב בצורה ברורה, בהירה וחדה. אין בך רחמים על עצמך. אף אחד לא שיקר לך שאתה נראה נהדר ללא זקן [בשביל מה? מה ייצא מזה?].
    בהצלחה בהתחלה החדשה 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s