לו

ההצהרה בסוף הפוסט הקודם לא עבדה ובמוצאי שבת היה לי התקף חריף וקהה ולא מודע ורק אחרי שהוא נגמר הבנתי מה לעזאזל קרה. אבל זה בסדר, יהיה בסדר. אני לא מלקה את עצמי. זה מפתה מאוד אבל מה זה כבר יעזור לי? המטרה היא לחיות בסבבה לא? אני פשוט לא רוצה להרגיש יותר את תחושת הגועל הזאת שאני מרגיש מעצמי. זה מזעזע ולא פחות נורא מהלקאות עצמיות, אז לפחות שאת ההלקאות אני אחסוך ממני.

אני מוצא את עצמי עולה ויורד במהירות שיא בין פני השטח לבין התהום וזה לא נחמד לי. בסופי השבוע אני מרשה לעצמי להקבר במיטה ולברוח עם עצמי בדימיון. לפעמים אני לא קיים וזה מנחם. לפעמים אני קיים ומישהו מחבק אותי. אני מניח על עצמי את כפות הידיים ואומר לעצמי שאני כאן איתי ושזה בסדר לנוח, זה בסדר לברוח, הכל בסדר, רק לעכשיו.

הלוואי והייתי יכול לעבור דרך החיים האלה בסבבה. להחליק דרכם. למה כל דבר שקורה מרגיש כמו התנגשות? היו רגעים ספורים בהם הרגשתי שאני יכול להרפות בתוך הסיטואציה, וזה קרה בצורה של אינטימיות טהורה ושגרתית. ולחשוב שיש אנשים שיש להם את הדבר הזה באופן קבוע. ואני אפילו לא מדבר על סקס. סקס זה רק בונוס של אינטימיות בריאה מבחינתי. כשנישקת אותי ברחוב על השפתיים זה הרגיש לי נורמלי וחי וחופשי. כשהיינו אחד בתוך הידיים של השני בקולנוע זה הרגיש לי נורמלי וחי וחופשי, וזאת בעיה ממש קשה כי זה היה רק איתך, ומאז הפכת לסמל של מה שאני רוצה לחוות וזאת תמיד הדמות שלך כשאני מכיר את הבן זוג שלי להורים, וזאת תמיד הדמות שלך כשאנחנו עוברים לגור ביחד בדירת החלומות שלי, וזאת תמיד הדמות שלך כשאנחנו מטילים בעולם וזאת הדמות שלך כשאנחנו משחקים מריו פרטי עם אחי ואשתו וזאת הדמות שלך ביום שבת בבוקר כשקוראים ספר במיטה וזאת גם הדמות שלך בלילה במיטה מחבקת אותי. כי אתה, הנכה רגשית, האידיוט, המבולבל, זה שלא מצליח להחליט ומתייאש מעצמו, אתה היחידי שכיבדת אותי ואת גופי. וזאת בעייה. לפניך הושחטתי, אחריך חוללתי, ומאז שום דבר לא אותו דבר.

לאחרונה בטיק טוק מלא אנשים אומרים שלמצוא זוגיות זאת לא המטרה. אני לא חושב שאי פעם הגדרתי את זה בתור מטרת חיי. מה שאני מגדיר בתור מטרה זה לחיות בשקט וברוגע, ואיכשהו בדמיון כשאני חי בשקט וברוגע קיים שם גבר שחי לידי. אבל מאז שאנשים מנסים לנרמל את זה שמערכת יחסים זאת לא המטרה, אני מנסה ללכת עם זה.

יש לי הרבה בעיות לפתור וזה שאין גבר שמכבד אותי עכשיו בחיי זה בסדר, זה לא דחוף. זה נחוץ, אבל זה לא דחוף. אני מאוד רוצה את זה, אבל זה לא דחוף ועליי לזכור את זה שיש דברים שבאמת דחופים שאני צריך לפתור. וזה בסדר, כל דבר בזמנו. וזה בסדר להיות לבד ולהרגיש בודד וזה נורמלי. ואני יכול לדמיין את מי שבא לי עד שיגיע אחד אמיתי. ואתה האמיתי יכול ללכת להזדיין. בקטע רע.

ראיתי תמונה בטאמבלר על בנאדם שעומד על הירח ומסתכל על כדור הארץ ואומר לעצמו שהוא לא חוזר לשם בחיים והרגשתי שאני חייב לעשות אחד משל עצמי, והרי התוצאה. אני חושב שיצא לי די יפה. הלוואי שהייתי יכול לרכב על טיל רחוק מכאן ולא לחזור לעולם. אני רוצה לטייל ביקום ולראות גלקסיות וכאלה. תמיד החלל נראה לי מקום נורא קסום, אבל החלל שאני שומע בשירים ורואה בדימיון ולא החלל האמיתי שהוא מפחיד ושחור ואמא׳לה. בא לי להדפיס את זה על חולצה. שאלה היפותטית, הייתם קונים פרינטים שלי? עזבו את ה״שלי״ לרגע. דברים כמו שאני יוצר, אתם חושבים שאנשים עשויים לאהוב ולקנות אותם?

כתיבה אימפולסיבית. לפעמים גם זה קורה. אתמול הייתה הדלקת נר עם כל המשפחה המורחבת והלכתי לקנות בגדים במיוחד כי ידעתי שאני לא אהיה מסוגל לצאת מהבית ושיראו אותי עם הבגדים הישנים שלי. הייתי בטוח שזה יעבוד לי אבל בערב הרגשתי שאני לא ממש מסוגל להתמודד עם כמות גדולה של אנשים שישאלו מה קורה איתי אז החלטתי לוותר. מבול של הודעות של איפה אתה ולמה לא באת. החלטתי שהפעם אני עונה את האמת וכתבתי שלפעמים קצת קשה לי כשיש הרבה אנשים. סופסוף היה לי אומץ לדבר את זה, וזה התקבל בהבנה, וזה גם יחסוך לי את החפירות לפעמים הבאות.

3 תגובות בנושא “לו

  1. כל הכבוד שהצלחת להגיד למה לא באת… ממש לא מובן מאליו… אני בטח הייתי משקרת שאני חולה או משהו..
    הפרינטים מאד חמודים ובטוח יהיה מי שיקנה. אפילו חנות אטסצי (Etsy) תהיה בטוח נחמדה 🙂

    אהבתי

  2. הציור מקסים. יש בך כלכך הרבה חוש הומור.
    קראתי את דבריך
    איך ההיא שרה: יום הולך ויום בא. כל יום הוא סיפור קצר בפני עצמו. לפעמים בגלל שקראנו את הסיפור של שלשום הסיפור היום קל יותר, אבל פעמים רבות שום סיפורים קודמים לא יכינו למה שקורה עכשיו.
    אין לי דרך לעזור לך למעט להתמיד ולשלוח אליך חיבוקים מכאן, ולהזכיר לך שאני שומע את הקול שלך ומקשיב לך.

    אהבתי

  3. בטח שהייתי קונה חולצה עם פרינט כזה!
    אל תסתגר כשאין סגר. לא חייב ללכת למקומות שתרגיש בהם לא נוח, אבל לפחות תלך לאנשהו. ללכת לקנות בגדים זה אחלה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s