אני עוד נושמת

אני מחליט לא לא לברוח. לא הפעם. למרות שהדבר שנראה לי הכי הגיוני כרגע, הדבר הכי מפתה גם, זה לברוח הביתה, להתחפר במיטה ולעטוף את עצמי ברחמים עצמיים שרק מרגישים כמו הגנה, אני מחליט שלא. הגיע הזמן לחוות חרדה כמו בנאדם נורמלי. כן, כן, הגיע הזמן לחוות את הפחד על הבשרי, ולא כשאני תחת הפוך.

מקודם הסתובבתי ברחובות אולי 40 דקות בניסיון להתאפס על עצמי ולהבין מה אני עושה. כשאני בחרדה אני מתחיל לגמגם. זה נורא. הקלטתי לחברה הקלטות בוואטסםפ על המצב שלי והגמגום שלי היה ממש חריף. כשאתה מבין מה מצב מסויים גורם לך לחוות, אתה גם מבין שזה לא הגיוני ולמה נראה למישהו בעולם הזה שהוא יגרום לי לגמגם? כאילו מה נסגר??? היו לי תכנונים היום. תכננתי לשבת בבית קפה ההוא של החיים בסרט מול הבימה ולהרגע שם ולכתוב שם ואולי גם לצייר, במקום זה, יצאתי מהמסלול, החלקתי. איבדתי שליטה על המכונית המטאפורית שלי, שהיא בעצם הגוף שלי. לא יודע איך חוזרים לכביש, מוצא את עצמי מתגלגל במורד המדרון, וככל שאני יורד עוד קצת המהירות הופכת גבוהה יותר. אני מתגלגל למטה ללא שליטה.

לנשום עמוק זה כמו לשתות מים. אתה לא שותה מספיק. אתה גם לא נושם מספיק. כשאני בחרדה לא מספיק אוויר נכנס לי לראות. כשאני מנסה לנשום עמוק וממלא את הראות באוויר זה מרגיש כאילו אני שותה מים אחרי הרבה זמן שלא שתיתי. בדיוק כמו שחשוב לשתות, חשוב לנשום. אנשים שוכחים לשתות. מצחיק גם שאנשים שוכחים לנשום.

החלטתי שאני לא בורח הביתה והתיישבתי בנסיך הקטן ועכשיו אני כותב כאן. המקום הזה מאוד מרגיע ויש פה ריח של פילפלים מבושלים וזה מריח נהדר, והתאורה פה חמימה ונעימה, ויש פה ספריות בלתי נגמרות של ספרים ישנים שאפשר גם לקנות, ברקע נתנגנים אולדיז נעימים ויש המון המון צמחים ועציצים. והנה אני כותב. ואני בסדר. והכל בסדר. למדתי פעם שככה מנצחים את החרדה. חווים אותה. חיים דרכה. היא בסוף נעלמת.

נראה לי שהצלחתי, אני מרגיש נינוח יותר ואפשר להתפנות לכתוב על דברים אחרים. אולי לנסות להסיח לעצמי את הדעת. אני לא בדיוק יודע על מה אני רוצה לכתוב אבל יאללה מה שעולה עולה – משחקי הדיונון או איך שלא קוראים לזה. כן, אין ספק שמדובר פה בסדרה ברמה אחרת, לפחות בארט, בצילום ובצבעים. גם עלילתית יש המון פוטנציאל. אבל זה מאוד מאוד מזכיר לי את מה שקרה עם בית הנייר. סדרה נחמדה מאוד, קונספט ייחודי, ארט מושקע, לוקיישנים מגניבים ואסטתיים, ואז כל הסחים מגיעים ורואים משהו שהוא מעט שונה עלילתית מהסדרות הגנריות שהם ראו כל חייהם, והם מכריזים – מדובר בגאונות!!! אבל בואו, לא. בית הנייר זה בינוני ביותר. אני מצטער, אבל זה בינוני. נכון שזה כיפי בטירוף, סוחף, מותח, ואפילו אני ראיתי את החצי השני של העונה השנייה בלילה אחד, ואני לא אחד כזה שדופק בינג׳ים. זה ממש לא אני. אני יוצא קצת גייט קיפר אבל מה אני אעשה, אני פשוט שונא הייפ. הייפ הופך כל דבר בינוני למושלם, בדרך שמדברים עליו ודנים עליו, ואיך שמסתכלים עליו ושופטים אותו. הייפ זה חרא, וכל מה שמתחיל להיות הייפ, הופך ללא טוב בעיניי בן רגע! כן כן זה נורא מתנשעא, חתיכת צורך תוכן איכותי שכמוני. אני רק בפרק 6 של הדיונונים האלה. בינתיים האמת שזה באמת מעולה. אני פשוט לא אוהב שמכריזים על משהו שהוא גאוני כשיש כל כך הרבה תוכן גאוני שאנשים לדעתי צריכים לצרוך שלא נמצא בתרבות הפופ. הדבר היחידי שטוב בשיט הזה שאנחנו מקבלים המון תוכן עם עלילות וסיפורים מיוחדים ומגניבים.

דרך אגב, אין מצב שהבמאי של משחק הדיונון לא מושפע רצח מבאטל רויאל היפני. זוועות נוראיות וגופות נערמות שברקע מוזיקה קלאסית. אני חושב שבבאטל רויאל זה נעשה פעם ראשונה. זה בהחלט אלמנט שיכול לזעזע. כאילו, זה תמיד מזעזע.

איזה כיף מנגנים פה את ג׳ולי לונדון וזה כל כך נעים אמאלה ובכלל הכל פה כל כך צ׳יל אולי זה יהפוך להיות הקפה הקבוע שלי בימי רביעי במקום המרכז הגאה?? אחשוב על כך.

עוד משהו לכתוב עליו – סקס אדיוקיישן. אחת הסדרות הכי טובות שיש כרגע בנטפליקס (לא שיש כל כך תחרות כן?). בכל פעם שאני רואה אותה אני מתבאס שלא הייתה סדרה כזאת כשאני הייתי נער. זה נוגע בנושאים כל כך חשובים בצורה כל כך בריאה. הייתי רוצה אבל שיגעו יותר גם בחוסר ניסיון מיני. כל הילדים שם בני 17 ומזדיינים כמו שפנים. כשאני הייתי בן 17 הייתי עסוק בלהות בשמיים ולחלום שאולי מישהו נוגע בי. הייתי רוצה שיגעו קצת יותר בנושא הלייט בלומינג. אנחנו הלייט בלומרים קיימים, וזה תמיד נדחק לפינה. אפילו לאנשים א-בינאריים יש שם חשיפה. שזה מדהים כן? וממש ממש חשוב. אבל נדמה שלייט בלומינג זה לא משהו שאנשים מודעים לקיום שלו וזה תמיד נדחק לפינה עד לא קיים. מעניין למה, זה לא כזה וואו. פריחה מאוחרת זה חמוד ונורמלי ובסדר. כל אחד פורח בזמנו. לי לא היה מי שיגיד את זה, והבנתי את זה רק אחרי שהתחלתי. הייתי רוצה שבדיוק כמו שמדברים על מיניות בריאה, מגדר, יחסי מין ונטיות מיניות, ידברו גם על הנושא הזה. אני חושב שזה בלתי נפרד.

אני בסדר עכשיו. אני שמח שבאתי לפה וכתבתי. להוציא קיטור זה טוב. לכתוב על שטויות זה כיף. לכתוב בכלל ממלא אותי ואני שמח על זה שאני עושה את זה. אני לא זוכר אם כתבתי על זה פה אבל התחלתי לכתוב במחברת בכל יום 5 דברים טובים שקרו לי. אני מאוד ממליץ על זה. גם אם בהתחלה כותבים שטויות כמו ״הספקתי לראות היום 3 פרקים של ריק ומורטי״ עם הימים אפשר לשים לב שהדברים הכביכול שטחיים הופכים לפעמים ל-״הצלחתי לתקשר את הרגשות שלי״ או ״בשילתי לעצמי אוכל״ שאלה דברים סופר חשובים, וגם המוטיבציה שלך לדאוג לעצמך עולה. וזה בסדר גם לכתוב דברי שטות כמו ״ראיתי 3 פרקים של ריק ומורטי״ או ״סקס אדיוקיישן עונה 3 סצנת הפתיחה״. זה באמת בסדר. כל דבר שעושה טוב על הלב הוא לגיטימי גם אם סתם אכלתי עוגיה טעימה וזה עשה לי קצת טוב וגרם לי להמשיך את היום בקצת פחות קושי.

הנה ג׳ולי לונדון, כי מנגנים פה ג׳ולי לונדון וזה מהמם וזה גם קשור למשחקי הדיונון בום ספוילר אבל לא באמת.

כיף לי לגור בתל אביב כל עיר אחרת מרגישה לי כמו אזור מלחמה ופה אני לא צריך להאבק. אני יכול פשוט להיות ולנשום ולטייל ולראות ולחוות. עם כל אהבתי לאור יהודה – זה אזור מלחמה לאנשים כמוני. אור יהודה זה הבית בלב, תל אביב זה הבית בלב.

לא יודע באתי לפה כולי חרד ועכשיו הכל כל כך באמת בסדר. היום אזמין לי פוקי לארוחת ערב. אין לי כסף אבל יהיה בסדר נו. באמת שיהיה בסדר. פתאום הכל פרחים ופרפים מה קרה לא הבנתי. ביי.

4 תגובות בנושא “אני עוד נושמת

  1. טוב טוב טוב – ממליץ לך על טוויטר, בדיוק המקום לפרסם ציוצים קצרצרים כמו: אכלתי חמישה ארטיקים, או יאללה חינוך מיני היא חרא סדרה.
    התחלתי לצפות בחינוך מיני – מה 'ני יגיד לך – חוץ מהזרג הענק של אדם גרוף [מענין אם יש לו קרובים בארץ, כי משחפת גרוף ידועה כאן] והתיחסות כמו אגבית לכל ענייני מין ומגדר היא לא שונה מ"גלי" או "אחת שיודעת". החלטתי לתת לה עוד שני פרקים, וזהו.
    וכן, הכתיבה משחררת לגמרי, בטח אתה יודע שיש ענף טיפולי שלם שנלמד באוניברסיטת חיפה ונקרא: ביבליותראפיה, או בעברית "ספרותראפיה".
    וכיף לקרוא אותך גם כשאתה כותב "אגבית" מ"הנסיך הקטן" ♥♥
    וכרגיל – אותו חיבוק אבהי.

    אהבתי

  2. אם היה סקס אדיוקשן כשהייתי טינאייג'רית, כנראה הייתי מרגישה עוד יותר חרגיה שאני לא עושה סקס. לא יודעת אם זה היה עושה לי טוב…. אבל זו סדרה באמת מעולה (והסטייל של ג'ין!! איך אני רוצה בגדים כמו שלה!)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s