כוכבת הילדות מחנה יהודה

החלטתי להקשיב סופסוף לעצתה של אוקסנה ולהתחיל להתייחס לעצמי כמו לפרס. מי שאיתי בחיי זוכה בפרס שרק ברי מזל זוכים בו. כבר ניסיתי את זה בעבר אבל כנראה שלא הייתי במקום הזה של באמת לאהוב את עצמי. אני עדיין לא אוהב את עצמי אבל אחרי הפנמה עמוקה בה הבנתי שאני תקוע בעולם הזה, החלטתי לנסות לחיות את החיים שלי עם כמה שפחות להתייסר (שזאת המומחיות שלי כבר שנים ובגלל זה קשה לא לעשות את זה), ובאמת באמת להתחיל לאהוב את עצמי, או לפחות לנסות. אני מתייחס אל עצמי כמו לפרס, או מתנה. או יהלום. אנשי ישרא, זוכרים יהלום? אז חזרתי. אני יהלום. נוצץ ויקר ובלתי שביר. מעט חד ולא מלוטש, אבל עובדים על זה. יהלומים לא מוצאים כל יום. ואם מצאת אותי ולא נדקרת מהחוד שלי, כדאי לך להחזיק בי חזק שאני לא אפול ואאבד לנצח. אתה יכול גם לזרוק אותי במחשבה שתמצא משהו יותר טוב, אבל אתה לא תמצא, סמוך עליי. אני מכיר את ההיצע כאן בישראל. יש מעט אבנים טובות ויהלומים לא תמצא. יהלום אמיתי זה הכי יקר ושווה, ואחד כמוני לא תמצא. מה שכן, קריסטלים עשויים פלסטיק אתה יכול למצוא בשפע, אם זה מה שאתה מחפש, אז בבקשה. יהלום כמוני אין. אני פרס. אני מתנה. זוכים בי. ואני בוחר להתייחס לעצמי ככה.

הדבר היחידי שנותר זה לנסות בכל הכוח להמשיך להיות פעיל ולמצוא שיטה להמנע מהבולמוסים שתוקפים אותי באמצע הלילה, כי קהות חושים כזאת כמו שאני מרגיש כשאני מאביס את עצמי אני לא מרגיש בדרך כלל. כאילו נעלמת לי האישיות והאחריות, ואני כבר לא יהלום. אני מגרסת אוכל אנושית ועד שאני לא אתפוצץ אני לא אפסיק. חוויתי התקף כזה אתמול. אחרי שבוע של אכילה מודעת מצאתי עצמי אוכל ללא שליטה. בהיתי במסך בזמן שאני דוחף צ׳יפס לפה, ללא הכרה. המחשבות צורחות עליי להפסיק ולי לא אכפת. אני יודע שאני אגיש רע עם עצמי. אני יודע שכשכל זה יגמר אני אשנא את עצמי. אני גם אומר את זה לעצמי בלופים בראש, אבל אני על מצב רובוט ויש מענה אוטומטי – ״לא אכפת לי״. הפעם לא הצלחתי להקיא, למרות שממש רציתי. בפעם שעברה אחרי שהקאתי זה הרגיש כאילו התנקתי, גם מכל הזוהמה שהכנסתי לגוף וגם מרגשות האשם וההלקאות העצמיות. אבל אתמול לא הצלחתי להקיא. אתם יודעים איזה קשה זה להגן על עצמך בגופך מההלקאות שלך? כשהדברים האלה קורים לי אני מרגיש כמו משוגע.

אני חושב שלאחרונה נהייתי קצת א-מיני. המחשבות האלה מאוד הפחידו אותי בהתחלה כי אני רוצה להיות מיני. אבל… לאחרונה אני מרגיש מוזר. לא היה לי מגע מיני עם גבר מאז פברואר וגם זה היה מזעזע וסגר אותי ואז נכנסה הקורונה המסריחה וזה פשוט התגלגל וכבר נובמבר. רציתי מאוד אבל בחודש האחרון הרצון פשוט נכבה לי. גם סקס עם עצמי בקושי יש לי. שום דבר לא מרגש אותי והכל אפור, כל הפורנו משעמם אותי והפנטזיות בראש פג תוקפן. אני חרמן ותמיד הייתי מתוסכל שאין הרבה סקס בחיי בגלל החרדות שלי. אני רגיל להיות מתוסכל מינית. אני מפחד שהזדקנתי והתסכול כל כך השתרש בי שהגוף כבר הפנים, סקס לא יהיה פה, וזהו, הליבידו כבה לעד. אני רוצה מישהו שיהיה איתי ושנתחבק ונתנשק ונעשה סקס ונישן ביחד, אבל אני רוצה גם יותר מזה. אני רוצה שבבוקר הקסם לא יעלם. בבוקר אני עדיין רוצה להרגיש נחשק. אני מסתכל על הפרצופים באפליקציות וכולם מגעילים אותי ואני לא מדמיין את עצמי עם אף אחד מהם. בא לי שמישהו ישכב לידי וירצה בי גם בלי שום קשר לסקס, ובאותו זמן בא לי להמשך אליו. מלא זמן לא נמשכתי לגבר. אני לא נמשך לאף אחד, רק לאדון כתום רוסי ולכל מי שאסור. אולי זה מנגנון הגנה כזה, להמשך ולרצות את מה שאי אפשר. ככה הכל נשאר בגדר פנטזיה, אי אפשר באמת לעשות משהו ואז לא נפגעים. ״אולי״… בטוח. אבל איך אני פותר את זה? זה מרגיש לי ממש חסר שליטה.

וזה מוזר. אני מתחיל לחשוב על הדברים האלה דווקא שאני כן סופסוף מתחיל לשלוט על חיי, או לפחות מנסה בכמה רבדים. אני מאוד מנסה להיות מודע למה אני מכניס לגוף שלי. אתם יודעים שכבר עוד מעט חודשיים אני לא מעשן? וכבר שבוע לא שתיתי שתייה מתוקה, פאקינ שבוע בלי קולה אתם יודעים מה זה?!?!

תמיד השתדלתי להיות מודע לעצמי ולמה שקורה בחיי, אבל זה תמיד היה באופן ביקורתי והלקאתי. היום אני חושב שאני מנסה להיות מודע לעצמי קצת באופן יותר מעשי. אם אני מצליח לשלוט על כל מיני דברים שפעם, ממש לא מזמן, הרגישו לי ממש חסרי שליטה, כמו להדליק סיגריה, או לשתות שתייה מתוקה, דברים שהייתי עושה באוטומט בלי להרגיש בכלל, אולי בהמשך אני אצליח להמנע מהבולמוסים, או להבין מה לעזאזל קורה לי בתוך הנפש וגם לשנות את זה. מעיין עבודה כזאת של להתחיל מבחוץ ולהכנס לבפנים. התחלתי, אני מקווה להמשיך. זה פשוט כיף להצליח. כמעט חודשיים ללא טבק וניקוטין, שבוע ללא שתייה מתוקה. מעניין מה הלאה. אני מצליח להגמל מהרגלים רעים אני בשוק אמאלה שיואוווווו

החיים קשים, במיוחד לאחרונה, אבל ישבתי היום עם אוקסנה בכיכר הבימה והשיחה איתה מאוד חידדה לי את מי שאני ולמה אני שואף, ואני אוהב את מה שחודד שם. הייתי צריך להזכר בזה. אכתוב על זה מתישהו.

אחד הדברים היחידים שמצליחים לעשות לי כיף בזמן האחרון הוא האלבום של מנגו. תצחקו מכפת ליייייי אני רוקד ושר עם ר מתגלגלת וזה באמת אחד האלבומים הכי כיפים ששמעתי לאחרונה וחבל ששמעתי אותו רק עכשיו כי הוא קיים כבר 40 שנה (כאילו כנראה פחות אבל זה אייטיז אז חשבון פשוט מקווה שחישבתי נכון אני חרא במתמטיקה 3 יחידות בקושי עובר ביי)

שרק יבוא ואני אגיד לו. שרקקק יבואאא!!!!! נווו.

8 תגובות בנושא “כוכבת הילדות מחנה יהודה

  1. טוב אין לי מושג באיזו שנה האלבום הזה יצא.
    אנסה אותו בהזדמנות.

    יש מצב שההלקאה העצמית יותר גרועה מהבולמוס, אני לא יודעת כי אני לא מבינה בזה אבל מהשיחות המועטות שכן עשיתי, זו היתה אחת הנקודות החשובות שעלו. ההלקאות רק מורידות אותך למטה ולא באמת מקדמות אותך. בטח אני לא מחדשת לך כלום, יש מצב שהגבת לי משהו דומה בעצמך מתישהו (או שהגבת דברים דומים מתישהם).
    אתה יהלום!!! אבל יהלום אנושי, כי מה זאת ההחפצה הזאת, ואנושיים טועים לפעמים, זה לא הופך אותך לפחות יהלום, רק ליותר אנושי.

    ואני לא יודעת מה להגיד לך על ליבידואים מתים, זה קורה וזה אולי הורמונלי ואולי בגלל גלולות ולא ידעתי שזה יכול לקרות גם לגברים (כן, ראיתי את שלדון קופר, אבל הוא לא אמיתי). לא בטוח שכבר הזדקנת, קצת מוקדם מידי להכריז כזה דבר, אולי זה יעבור עוד כמה זמן, אבל אם זה מדאיג אותך תמיד אפשר לשאול רופא/ה. או להמשיך לחפש מישהו ראוי ליהלוםאנושי. בסוף גם הכתום הרוסי יישכח.

    Liked by 1 person

    1. יש אנשים אמיתיים כמו שלדון קופר (אח של חברה הכי טובה שלי הוא קצת כזה). אבל לא סגור על מיניות אבל מפחיד אותי להיהיות א-מיני כי כל חיי הייתי מיני ועכשיו זה פתאום כבר לא ככה וזה מרגיש כאילו משהו כבוי אצלי. בכל מקרה, תודה רבה על התגובה ועל המילים החמות כמו תמיד, זה מאוד עוזר 3> ויש מצב שאמרתי לך אתזה פעם, אבל כנראה כמוך, אני לא מיישם על עצמי את העצות הטובות שאני נותן. נשתדל שנינו פחות להלקות את עצמנו למרות שזה מאוד קל לכתוב את זה ומאוד קשה לבצע, אני מבטיח לנסות.

      Liked by 1 person

  2. אני קורא אותך ושומע את עצמי. אמ-מה אני גדול ב- 40 שנים עליך, ואצלנו גברים בגילי או שהליבידו "מת" [ מהרבה סיבות, חלקן גופניות לגמרי ] או שהוא בדרך למות. היעדר סקס הוא מצב קיומי, בדידות היא חלק מרכזי בחיי הומואים מזדקנים. אבל אני אומר לעצמי – הוא בן 29, לא חטיאר כמוך.
    אין לי תשובות, הצעות, רעיונות.
    מרב הגועל שבטינדר מחקתי את האפליקציה, אני נמנע מ"הפרי האסור", למשל – הספר שלי, ילדון יפה תואר בן 24. הוא אפילו לא יודע כי אני מקפיד להשאר לקוח/קליינט מבוגר ונחמד שנותן טיפ גדול.
    גם אני אוהב את מנגו מאוד.

    אהבתי

    1. אני שוב מצטער שאתה מזדהה איתי. כל חיי אני מוצא שאני צריך להכנס לתבניות מסוימות כי אני משהו מסוים. אני אוהב סקס מאוד, אבל עם בנאדם אחד. לא מעניין אותי לפזר את הזרע שלי בכל העיר כמו שמעניין הרבה אחרים, במיוחד גייז. אני גם חושב שאני ואתה מתמודדים שונה עם דברים שונים. ואני בטוח שאתה בגיל 29 התמודדת עם דברים שאני בכלל לא יכול לתאר לעצמי, וכמובן שדרך ההתמודדות שלך הייתה שונה, גם בגלל שאנחנו אנשים שונים וגם בגלל שזאת תקופה שונה (ראה ערך: טינדר. אתה אמרת שזה גועל נפש. וזה רק דבר אחד מעוד שלל דברים שהם איכס מהתקופה הנוכחית שגם אתה חווה בעצם).

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s