מה עושים עם הדבר הזה?

לפעמים אני נתקל בכל מיני פוסטים ברחבי הרשת, בין אם זה בפייסבוק או אפילו סרטונים ביוטוב, של כל מיני האנשים רוחניים כאלה שאומרים שהפתרון לכל הבעיות שלך הוא פשוט לנשום. אותם אנשים בדרך כלל מדברים בצורה מאוד רגועה ושלמה כזאת, כאילו הם יודעים על מה הם מדברים, כאילו יש להם שליטה על מה שקורה להם בחיים, כאילו הם יודעים להתמודד. הרבה מהאנשים שאני מכיר יחשבו שהם הזויים. במבט ראשון גם אני.

היום נתקלתי בלייב פייסבוק של בחורה שהייתה איתי בשכבה, ביסודי ובחטיבה, וגם בגן שיבולים (כן, מזל שיש פייסבוק כדי לדעת שהאנשים האלה עוד בחיים). ללייב היא קראה בשם ״מפגש נשימה״ והיו לו במקסימום שמונה צופים והוא נמשך משהו כמו 10 דקות. אותה בחורה דיברה על כמה זה חשוב לנשום, כמה זה מעמיק את הקשר עם עצמך ועם הסובבים אותך, כמה זה כיף להיות ולנשום ועוד כל מיני שיט רוחניקי כזה. הסתכלתי עלייה, והדבר הראשון שחשבתי הוא על כמה שהיא חמודה. כשהיינו קטנים אף פעם לא באמת היה ביננו קשר, חוץ מזה שהיא הייתה איתי בגן והיינו מחליפים לפעמים מדבקות (היו לה את המדבקות השוות עם הפרווה). האמת שלי לא היו מדבקות שוות, כל המדבקות השוות היו באלבום של אח שלי. כשגדלנו לא היה ביננו שום קשר חוץ משלום פעם באף פעם. אני רק זוכר שבבגרות שלי היא הייתה אחת מאותם אנשים שרציתי להיות חבר שלהם, ולא בגלל שהייתה מקובלת או מגניבה, פשוט בגלל שחשבתי שהיא תוכל להתאים לי.

הלייב הזה, שיכול להחשב להזייה להמון אנשים, ל״WTF את רוצה ממני גזגזי לי מהפיד״, גרם לי להבין למה אני כל כך נמשך לדברים האלה. אני מקנא. בתור אחד שלא יודע לנשום, בתור אחד שכל חייו התקשה בלנשום, בתור אחד שכל נשימה מנסרת את החזה, בתור אחד שמשתדל לעשות יוגה פעם בשבוע רק כדי להזכר איך נושמים, כולי מלא קנאה לאנשים האלה שהצליחו לגלות את סוד הנשימה, להזיז לרגע קטן, גם אם רק לכמה דקות, את כל המחשבות והבלאגן של היומיום ורק לנשום.להגיד לעצמך שאתה כאן ושהכל בסדר איתך ושאתה חי ובשליטה על עצמך. אני מאמין שזה דורש תרגול אבל ממתי הייתי טוב בלתרגל? ולמה אפילו דבר בסיסי כמו נשימה דורש תרגול? אי אפשר לחיות בעולם הזה בשקט בלי לעבוד קשה ולהתמיד. ובינתיים בכל דקה שעוברת בתקופה הדפוקה הזאת כל נשימה מצריכה הרבה כוחות נפשיים. כל פעם אני מחליט להמשיך למרות הכל זה כרוך בייסורים. נמאס לי לסבול, נמאס לי שהדיפולט של הנפש שלי זה סבל ועצב, אבל אני לא מצליח לנשות את ההגדרות של המוח שלי.

את כיפור השנה באמת אנסה להקדיש לחשבון נפש. אגלה לכם סוד? עניין חשבון הנפש בכיפור אף פעם עוד לא קרה אצלי. רוב השנים כיפור היה בשבילי יום מזעזע שצריך להעביר כמה שיותר מהר. השקט הבלתי נסבל הזה וחוסר באסקפיזם שמשאיר אותך לבד עם עצמך ותתמודד. אבל השנה אני במקום משלי, כזה שאני לא צריך לחלוק עם אף אחד. אבא עדיין לא שאל אותי עם אני צם השנה. אולי הפנים כבר שאני בוחר בדרכי החילונית להעביר את היום הזה, ואולי מחר לפני כניסת הצום הוא יתקשר ויתחיל לתת לי טיפים על הצום. בשנה שעברה הוא לא הפסיק. צריך לשתות הרבה מים בימים שלפני הצום, צריך לאכול אוכל בלי תבלינים. ״אבא, אני לא צם השנה״ (זאת לא השנה הראשונה בה אני לא צם. זאת השנה הראשונה בה אני לא משקר לגבי זה). התעלמות מוחלטת מהמילים שלי. בצאת כיפור הוא אפילו שאל אותי איך היה הצום למרות שלפני זה הוא שמע ממני לפחות ארבע פעמים שאני לא מתכוון לצום. שמעתי וראיתי את האכזבה על פניו בכל פעם שאמרתי לו, וזה היה הכי ניכר כשכיפור יצא והוא הבין שהפעם אני לא ״מבלבל את המוח״ כמו שהוא נוהג לחשוב עליי. אני באמת חושב שעדיף שהוא יתאכזב מהאמת במקום לחיות בשלום עם השקר. אני חושב שהשנה עברנו כמה שלבים בהשלמה. אני מבין שאני צריך לכבד את אבא שלי ואת האמונה שלו והוא צריך לכבד אותי ואת החילוניות שלי. אפילו באזכרה של סבא לפני כחודש כשבן דוד שלי (חרדי) שאל למה אני לא מחזיק סידור ביד, אבא שלי אמר לו לעזוב אותי. התקדמות משמעותית. כן הייתה לי כיפה על הראש וזאת הייתה פעם ראשונה מזה המון זמן שהיה לי נוח עם זה ולא הרגשתי צבוע. אני מקווה שאני לא חי בסרט ולא אקבל מחר טלפון מאבא עם טיפים לצום.

זה מזכיר לי שיחה איתו לפני ליל הסדר האחרון (ליל הסגר) כשנתקעתי בדירה לבד בלי אוכל חם והוא התקשר לשאול מה אני אוכל ובשיא התמימות אמרתי לו שלא ידאג ושיש לי לחמניות ואני מקסימום אכין לי סנדוויץ ואז הוא צעק שזה חמץ וזה מאוד הצחיק אותי כי בכלל שכחתי מזה.

אני פשוט רוצה לחיות את חיי כפי שאני רוצה בלי שיכפו עליי דברים שאני לא רוצה לעשות. אני חילוני אבל אני שומר לעצמי את הזכות לצום בכיפור אם ארצה, אבל רק אם אני ארצה, בשבילי. ובשנתיים האחרונות כשאני כבר לא גרבבבית של אבא שלי (בשנה שעבר סיבלטתי) זה הרבה יותר קל, איך חיכוכים ואני כבר לא מרגיש כמו נטע זר במקום בו אני גר. הו דה פאק איז נטע זר?! סורי, הייתי חייב.

זה מצחיק, אני תמיד אומר שאני רוצה שקט והנה מגיע יום כיפור ואני מתלונן על השקט הבלתי נסבל, לדבריי, שהוא מביא איתו. אבל השנה זה לא יהיה ככה. אני אקח את השקט הזה ואעשה ממנו משהו טוב. אני מבטיח לעצמי.

הבדידות קשה מנשוא ובסגר היא הרבה יותר קשה. אבל אני מבטיח לעצמי להיות חזק ולעבור את זה. יום אחד יהיה מישהו לידי במיטה, ובזמן שאני נושם הוא יהיה לידי וננשום ביחד. אין כמה לנשום עם מישהו ביחד.

אנצל את זה שהצלחתי לכתוב ואאחל לעצמי שהשנה העברית הזאת תהיה הרבה יותר טובה ופחות טראומטית מזאת שנגמרה. שאני אדע להחליט בשבילי החלטות טובות ואלמד מטעויות העבר. ואם אחליט שאני טועה שוב, שאהיה מספיק חזק לשאת בתוצאות, ולחבק אותן ואת עצמי, ולהמשיך הלאה. מאחל לעצמי שהשנה אמצא אהבה גדולה והדדית, שארגיש נאהב כמו שאומרים לי שאני, ואני מאמין, אבל אני רוצה להרגיש. שנה של ביחד ואם לחוד אז לחוד מכיל ורגוע ולא כואב ומייסר. שנה של למידה וצמיחה ופריחה. שנה של גמילה מהתמכרויות והרגלים רעים, והלוואי הלוואי הלוואי – שנה של עשייה. להמשיך את כל מה שהקורונה הזונה קטעה לי, גם אם היא עדיין פה.

וגם לכם, שנה טובה, גמר חתימה טובה ולמי שמחליט לצום אז צום מלא במשמעות. מאחל לכם את מה שאתם מאחלים לעצמכם כפול 2. נשיקות.

גם כתבתי וגם הצלחתי לסיים ציור!!!

12 תגובות בנושא “מה עושים עם הדבר הזה?

  1. שנה טובה, שציפיותיך מיום כיפור יתגשמו. לי אין ציפיות מאף יום, ובתרבות המזרחית, הורתהּ של כל אידיאולוגיה העוסקת בנשימה אין התחלה ואין סיום. יש קארמה שתדאג לשפר את מצב נשמתך או להרע אותה. שום בקשת סליחה לא תעזור, אלא אם תקפיד "לנשום" כל חייך כמו שצריך. 🙂
    יש בפרפרים כותב בשם טמיר ישראל, אני עוקב אחריו. לפני שעה או קצת יותר הוא פרסם פוסט על "איבוד בתוליו" אני מניח ביום כיפור. אולי זה יעודד אותך או יצחיק אותך.http://dumuzee.bloger.co.il/313445/%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-1968/
    שנה טובה וחתימה טובה.

    Liked by 1 person

  2. יופי של פוסט. שמחה שהסתקרנתי ובאתי להציץ.
    אני יודעת ש"לנשום" נשמע ממש רוחניקי. אבל אני גם למדתי על עצמי שזה הבסיס לכול.
    זה גם הדבר היחיד שמחבר בין הפנים שלך לחוץ ובחזרה.
    זה גם הדבר שתמיד תמיד יש לך גם כשאין לך שום דבר ואף אחד אחר.
    וכן – מה לעשות? בחיים האלה רוב הדברים השווים צורכים תרגול.
    אגב, גם (ובעיקר) מערכות יחסים.
    מאחלת שלא תישאר לבד לאורך זמן. ושמי שזה לא יהיה – תלמדו לנשום זה לצד זה.
    חתימה טובה ושנה טובה

    Liked by 1 person

    1. תודה רבה, אני שמח שהסתקרנת ובאת להציץ 🙂
      בגלל לנשום הוא הבסיס להכל, מפריע לי מאוד שאני לא יודע לעשות את זה כמו שצריך. אבל אני עובד על זה.
      שנה טובה!

      אהבתי

  3. ממש נהנתי לקרוא את הפוסט 🙂
    מאחלת לך לצבור המון חוויות חיוביות בדירה ונשמע שהמעבר חיובי, מקווה שזה ימשיך ככה
    (וצחקתי מהקטע על הנשימות. באמת לא חשבתי על זה שיש שיעורים שמנסים ללמד אותך את מה שאתה אמור להוולד איתו בילד-אין)

    Liked by 1 person

  4. יש הבדל בין שקט לבין שקט נפשי (קרי רווחה נפשית). הסגר כאילו שם לנו מחסום על הפה וחיי החברה ולא נותן לנו להנות משקט נפשי. וזה ההבדל.
    גם לי אמרו יותר מפעם אחת שאני לא יודעת לנשום או "שוכחת לנשום". גם סוגי נשימה זה משהו שבהחלט צריך לתרגל.
    מאחלת לך שנה של רוגע, נשימות ושלווה…

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s