אפשר חל"ת מהחיים?

וואו, איזו תקופה מחורבנת. למזלי אני עוד עובד, אני לא מסוגל לדמיין מה הייתי עושה עם עצמי אחרת. אבל גם זה, מסורבל ולא נוח. הביאו לי פאקינ מחשב נייח מהעבודה כדי שאעבוד מהבית, אבל זה כל כך איטי ולא נוח שכל כמה ימים אני צריך ללכת למשרד.  נחמד להרגיש חיוני מידי פעם ולנשום אוויר, אבל המשרדים ריקים ואני לבד רוב היום.

הלבד הזה מוביל אותי לכל מיני מקומות ישנים ונוראיים שלא הייתי רוצה לחזור אליהם בחיים. מחשבות קטסטרופליות, אובססיות קשות, האבסות וזלילות של זבל ועישון ללא הפסקה. געגוע בלתי פוסק לגבר שאני אוהב, אובססיה חולנית, קנאה מטורפת לבנאדם שבשבילו אני סתם עוד ילד בעולם הזה. הפסיכולוג אמר לי שאני נוטה לחיות בפנטזיות ולעוות את הזיכרונות שלי לפי ההרגשה הנוכחית שלי. מאוד התחברתי לזה ולכן כבר תקופה שאני  מנסה להימנע מההרגל המגונה הזה שלי. אבל אני לבד, ואין לי הרבה חברים בתל אביב, וגם אם היו, אי אפשר להפגש כל כך, אז אני לבד. איזה לילה אחד, הבדידות כרסמה לי בבשר ואמרתי פאק איט. אני רוצה אותו עכשיו. אני רק רוצה שהוא יחבק אותי ויגרום לי להרגיש שאולי המצב חרא אבל הנה עכשיו מישהו אוחז בי והכל בסדר. דמיינתי את החום של הגוף שלו על שלי והנה – הכרסומים והנגיסות בבשר שלי לאט לאט נעלמים. שוב מצאתי נחמה בפנטזיה. הוא שלי ואני שלו, הוא פשוט עדיין לא הבין את זה והנה עוד מעט הוא יבין ויחזור ונישן ביחד. ואיזו נחמה. אפשר לעצום עיניים, הוא פה מאחורי, הוא הכפית הגדולה, אני מרגיש אותו.

וככה נרדמתי. והתעוררתי לבוקר מהגיהנום. עם מיטה ריקה וקרה ושום שיגרה שתוכל לסדר לי את המוח לכמה שעות. והנה הכעסים התחילו. בהתחלה עליו, על איך זה שהוא לא רוצה אותי ואיך זה שכל מה שעברנו ביחד היה בשבילו כלום. ואיך הנשיקות והחיבוקים והסקס והלילות והסרטים והמגע לא היו משמעותיים עבורו כמו שהיו משמעותיים עבורי.  והנה, הכעס משנה בהדרגה את הכיוון שלו והופך אט אט להלקאות עצמיות. למה בכית מולו כשהוא חיבק אותך, יא אפס, הרסת הכל, למה אתה כזה רכיכה עלובה שלא מצליחה לשחק את המשחק? אוי רק תאהב אותי, תאהב אותיייייי, מי ירצה אותך עם חרדות הנטישה שלך זה הכל באשמתך אפס, ואז המחשבות על בחורים שאני מכיר שיש להם בני זוג, ויש מי שיחבק אותם בלילה. עזבו חיבוק, מישהו שידבר איתם במהלך היום. וכל מחשה כזאת עליהם חותכת לי את הלב. וכל מחשבה עליו מוחצת לי את הנשמה. מה הוא עושה עכשיו? עם מי הוא? את מי הוא מחבק? את מי הוא מזיין? או חלילה, מי מזיין אותו? כי אסור לאף אחד, לאף אחד. ומי שרק יעז לגעת בו יזכה ממני לשנאה עד המוות. ואני אאחל לו רק רע. לשניהם. ומעניין אם הוא עדיין עם הרותם הזה, היפה והמוכשר והאמן, עם הראש על הכתפיים שאוהב טיולים בטבע, ואני אקלל אותם שיהרס להם ושיהיה להם רק רע ושיהיו בודדים והנשמה שלי הופכת שחורה.

למה חזרת תגיד לי. למה שלחת לי את ההודעה הזאת באותו יום? כבר הייתי כל כך רחוק ממך. כמעט והפכת לזיכרון מתוק מהעבר. אבל החלטת לחזור כי אתה בן זונה, והפכת שוב את העולם שלי, והחזרת אותי 9000 צעדים אחורה. ועכשיו אני צריך להתחיל הכל מחדש. להגיד לעצמי שאני שווה מחדש. להגיד לעצמי שמגיע לי יותר טוב מחדש. וזה קשה, כי שום דבר לא מגיע, רק אנסים ונחשים ומפלצות ושדים.

בלי שום קשר, אני סובל  מחרדה כשכל מחשבה שלא מתיישבת לי טוב בתאים של המוח לפתע מגיעה. ואז קשה לנשום וקשה לישון.

ברביעי האחרון דיברתי עם הפסיכולוג. בזום. כאילו שאין מספיק ניקור בתקופה האחרונה גם השעה העלובה הזאת בשבוע שמסדרת אותי ואפילו קצת, נהרסה. אבל זה עדיף מכלום. ואני אוהב את הפסיכולוג שלי אפילו שזה יקר פיצוצים. לספר לו את כל זה הקל עליי ממש.

אני כבר מתבייש לדבר עם החברים שלי על זה כי זה מביך וזה עלוב וכמה אפשר לשמוע אותי מתבוסס בעצב על בחור שזרק אותי פאקינ פעמיים.

אחרי השיחה עם הפסיכולוג שהייתה גם קשה אבל גם מאוד מצחיקה, עיבדתי את הדברים והתחלתי לחשב את המסלול שלי. באותו לילה כאב לי הראש פיצוצים ולא הפסקתי להרגיש את הלב שלי דופק אז עשיתי לי קוקטייל של תרופות שכלל בתוכו ציפרמיל, אלפרליד ואקמול לילה. אם יש סטלה שאני אוהב זה סטלה של תרופות מרגיעות\מרדימות. הסטלה הכי טובה בעולם. לאט לאט כל הגוף שלי כבה ואז גם אני.

בחמישי התעוררתי חזק יותר, אחרי איזה 10 שעות שינה שהשלימו לי את כל החוסרים של כל השבוע ורצון באמת חזק וכנה לשינוי. אני תקוע עם עצמי, אסור לי לתת לזה לנצח אותי.

חזרתי לתרגל מיינדפולנס בכל פעם שאחת המחשבות ההרסניות צצה שוב ואמרתי לעצי לא לחשוב על העבר ולא על העתיד, רק על עכשיו. חזרתי לשחק בסוויץ' וסיימתי את דה לג'נד אוף זלדה לינק אווייקנינג שזה משחק מקסים וחמוד עם סוף מעט צובט אבל נחמד להרגיש מגוון של רגשות כל עוד זה לא קשור בי ובכמה שאני אפס.

ראיתי סדרות וסרטים, כדי להתאפס על עצמי, קודם כל בהסחת דעת. מעיין מחיקה של כל המחשבות השליליות. התחלתי גם לדבר עם אנשים. מזל שיש לי חברים אפילו שהם רחוקים ומזל שאריאל קיימת בחיי. באמת באמת. אמאלה איזה מזל שנפגשנו בצבא ומאז היא בלב. זה הקשר הכי מיוחד שהיה לי אבר. אנחנו נפגשים פעם באיזה 4 שנים בלי הגזמות, אבל אף פעם לא ניתקנו קשר ואנחנו מדברים יום יום. וזה כיף לי שהיא נותנת לגיטמציה לרגשות שלי, בלי לייעץ, בלי להגיד לי מה אני עושה נכון או לא נכון, בלי להגיד לי יהיה בסדר. הרגשה כזאת שאפשר פשוט להיות לידה וזה לא משנה אם אתה שמח או עצוב, הכל לגיטימי.

לילות שלמים אני שוב משכנע את עצמי שאני שווה ושאני טוב, ושמגיע לי פי מיליון יותר טוב. וזה קשה אבל אין ברירה אלא להתחיל הכל מההתחלה, עד שזה ישב לי טוב במוח. לא כי אני מאמין בזה (עדיין?), כי אני באמת ובתמים רוצה להתקדם הלאה.

אני מנסה להתרכז בעבודה ועם כמה שזה קשה לעבוד מהבית, יש פלייליסטים לעשות ויש לי אחריות, אז זה מחזיק אותי מתפקד פחות או יותר.

והנה, אחרי תקופה מאוד ארוכה שרציתי לכתוב ולשחרר ללא הצלחה, הצלחתי. אני פשוט צריך לזכור לנשום ולתת לדברים לקרות בזמן שלהם. לא להאיץ בעצמי.

אני עדיין לא מצליח לצייר לצערי.

אני שונא את העולם ולא מגיע לנו עוד שניה אחת על הכדור הזה. רק כשתוקפת מגפה אנחנו נזכרים כמה האדם הוא חרא. אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על הזיהום האדיר שכולנו גורמים מהרגע שאנחנו מתעוררים ועד הרגע שאנחנו הולכים ליישון. אני מדבר על זה שפאקינג תבינו שהטבע חזק יותר מכולנו. בשביל הטבע אין כזה דבר יהודים, נוצרים, מוסלמים, דתיים, חילוניים, שחורים, לבנים, עניים ועשירים. בשביל הטבע כולנו אותו חרא, וכדאי שנבין את זה ונפסיק לבזבז כל כך הרבה זמן בלפזר שנאה ופילוג. לצערי לא כולם מבינים את זה. "אם הייתי אלוהים, הייתי עושה שרק היהודים יבריאו כדי שכל העולם יראה שאנחנו העם הנבחר!", מילותיו של הדוד הנכבד שלי. אז לא מאמי, מסתבר שהיהודים נדבקים בקורונה בדיוק כמו כולם. אני מקווה שהאנושות תבין את כל הלקחים האלה מהר לפני שתגיע לפה מגיפה הרבה יותר אלימה ואז הלך על כולנו. אבל מכפת לי, אני בעד.

אני באמת בסדר עכשיו. עדיין קשה בטירוף ועדיין בודד בטירוף, אבל אני חזק יותר ממה שההיתי פעם, ואני מרגיש את זה בעצמות שלי.

כשהפסיכולוג שאל אותי מה אני רוצה, עניתי לו, שבדיוק כמו בוידאו של ג'יל סקוט, יבוא מישהו ויצבע את החיים האפורים שלי. קאוואיי בשבילי זה שילוב של חמוד וסקסי.

15 תגובות בנושא “אפשר חל"ת מהחיים?

  1. אחד הפוסטים הטובים שקראתי לאחרונה. כל כך הצלחתי להתחבר לתחושות שלך; להתגעגע ולשנוא איתך. מקווה שהתקופה הזו תגמר בקרוב ותיקח איתה את כל מה שעושה לך רע.

    Liked by 2 אנשים

  2. רק שתדע לך שבדיוק חשבתי עלייך ושחזרתי סיסמא להוטמייל וגללתי כמה שנים אחורה כדי למצוא תכתובת עתיקה איתך כדי שיהיה לי את המייל שלך ואז ראיתי שזה וואלה. אתה עדיין משתמש בו?
    לא משנה. עדכנת וכתבת שאתה עובד וזה עונה על חצי מהדברים. כתבת גם שיש לך זמן למשחקים וכאלה אז אולי זה בכל זאת רלוונטי. בטח כבר ראית את כל הקולות הקוראים בעצמך (אם לא, אז תכנס לפייסבוק של איגוד מקצועות האנימציה דחוףףף. וגם כבר אפשר להגיש דברים לאסיף. ולופדהלופ כרגיל.)

    ולפוסט: היו לי גם נחשים ומפלצות, אבל למזלי לא הייתי עם לב שבור כשזה קרה. מחשבות האבדון שלי בנושא היו בעיקר חרטה על שלא התחתנתי עם הבנאדם השפוי האחרון שיצאתי איתו ורצה אותי. לא היו אנסים, אבל היה שקרן אחד. לא משנה.
    אני לא יודעת איך אתה מצליח להתמודד עם כל זה, דמיון ותרופות זו אולי דרך שגם אני הייתי בוחרת בה. או שהייתי מדחיקה הכל ורואה הרבה אנימה ומפסיקה לצאת מהבית ורואה הרבה אנימה. אבל. תשמע. יש ספר אחד שמדבר על כתיבה אבל אולי הוא יכול לעזור ליצירה בכלל, הוא פשוט גורם לי להרגיש שאני לא כזאת גרועה כמו שנדמה לי, הוא ממש מרים, הוא כמו חיבוק, רק בספר, זה "בית מלאכה לכתיבה" של של רוני גלבפיש והוא קצת כמו מורפיום לנשמה ואני חוזרת על עצמי.

    ולנושא הפוסט הפעם באמת: תשמור על עצמך. לא צריך חיבוקים עכשיו. באמת. אפשר היה לוותר על הביקור הזה במקווה. אני לא רוצה למות. המ.

    ולנושא הפוסט באמת באמת: זו תקופה קשה להיות לבד. בבקשה תהיה חזק. ותכנס לפייסבוק של איגוד מקצועות האנימציה למען השם. ותניח את האחוריים של ההוא מהכפיות בעבר. עכשיו בגללך התחלתי לחשוב על טחורים. לא משנה, אני אחסוך ממך את עולם האסוציאציות שלי, למה כבר אין לי אסוציאציות של דיג'ימון כמו פעם 😦
    (אסוציאציית דיג'ימון: קקי ורוד ❤)

    Liked by 1 person

    1. תמרררר, תודה! כמובן שאני בקבוצה של איגוד מקצועות האנימציה.
      הלוואי שהיה לי חשק או השראה ליצור משהו, אבל אין לי כבר הרבה זמן וגם אין לי משמעת עצמית בשיט.

      דמיון לצערי זאת לא דרך טובה בשבילי להתמודד עם דברים ואני נוטה לעשות את זה המון. אם את מצליחה לא לעוות את הזכרונות שלך כשאת מדמיינת אז אולי זה יתאים לך. תרופות… אין לי ברירה, אחרת אני לא מצליח לתפקד.

      הפסקה האחרונה ממש הצחיקה אותי וקקי ורוד ❤

      תודה!

      Liked by 1 person

      1. גם לי אין חשק או משמעת עצמית. 😦 אני הולכת לנסות ליישם דברים שרוני גלבפיש כתבה שם, בינתיים, בחלק שאני נמצאת, היא וכתבת לנסות למצוא חלונות זמן, וזה נראה קצת חסר פואנטה עכשיו כי עם הקורונה כל סדר היום קצת משובש, זה כאילו כל העולם נכנס לחופשת לידה ולא יודעת מתי לצחצח שיניים, חוץ מזה שאין לו שום תינוק.

        לא מצליחה, סתם מסבכת הכל. אתה צודק. (חשבתי לדמיין בצורת אסקפיזם שזה דבר אחר לגמרי.)
        3>

        עכשיו גרמת לי לחשוב שאחרי כל הייסורים האלה כדוה"א יחרבן כדוה"א תינוקי קטן, ואין לי כח כרגע לפתח את זה, אבל זה רעיון.

        אהבתי

  3. כל הכבוד לך, באמת. אין קשה יותר מלהתגבר על המפלצות הפנימיות שאנחנו נותנים להן שמות של אנשים, מקונות או מיצרים בעזרתן זכרונות וחוויות כאלה ואחרות.
    אני נוטה להניח, ברומנטיות-מה, שאולי זו תחילת המעבר אל קינון חדש. אם כן, בהצלחה

    Liked by 2 אנשים

  4. היי, אני בתא, רק אומרת 🙋🏻‍♀️
    נשמעת תקופה לא פשוטה אבל מאוד חשובה ובונה שלך. אני מאמינה שכך או כך דברים יסתדרו לך בצורה הטובה ביותר, אתה על הדרך הנכונה.

    Liked by 1 person

    1. וכל הכבוד לך שאתה לא מזניח את עצמך והולך לפסיכולוג כדי לדבר על הדברים שמציקים לך! יש לי חבר שלקח לי שנה שלמה לשכנע אותו שפסיכולוג זה זכות ולא חיסרון…מאחלת לך שימשיכו לראות בך עובד חיוני *פרח*

      Liked by 1 person

      1. אני מצטער אם באיזשהו אופן גרמתי לך להזכר בדברים כואבים.
        ללכת לפסיכולוג הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שלקחתי בחיים ואני יותר מממליץ.
        תודה רבה❤

        אהבתי

  5. כתבת על המון דברים! איזה פוסט פריקה מכובד 🙂
    מכירה אנשים כמו הדוד שלך… לא ברור מה חשוב להראות שאנחנו העם הנבחר… ערימה של שטויות… אם היינו באמת מיוחדים לא היה צריך שום מגיפה בשביל שנראה את זה.
    תמשיך לשמור על עצמך! חייבת להגיד שגם אחרי שמוצאים בן זוג העבודה על ה"עצמי" לא נפסקת (לתדהמתי הרבה).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s