פעם שמעתם את הלב שלכם מתפצח?

כי אני שמעתי את שלי, היום בבוקר. פקחתי את העיניים שלי והרגשתי כבד, אבל זאת לא הייתה תחושה זרה. הסתכלתי בפייסבוק וגללתי קצת עד שהעיניים יעצמו לי שוב ואני אחזור לישון כי גם ככה אין שום תכלית לקיום שלי, במיוחד לא בשבת. ואז ראיתי את זה. התמונה הזאת קפצה לי בפיד – הוא מחובק עם מישהו באיזשהו מקום פסטורלי בטבע, כנראה בהרי ירושלים. מכירים את הרעש הזה של זכוכית שנשברת לאט לאט? אני אחדד את זה – בפרסומות של מגנום, כשהדוגמנית נוגסת בארטיק ויש רעש לא פרופורציונלי של פיצוחים, זה מה ששמעתי והרגשתי באותו רגע, רק בכלל לא טעים ומתוק, יותר בקטע של ללעוס קוצים וגם האודם נמרח כי הוא נקנה בהכל בדולר. הפסקתי לנשום לרגע והרגשתי את הכאב מציף את החזה שלי ומתפשט לאט לאט לכל האיברים שלי. כמה כואב. הדמעות התחילו לרדת לי בלי שליטה וניסיתי להסדיר את הנשימה אבל לא הצלחתי. מזה פחדתי. אני לא רוצה לראות אותו מתקדם הלאה בלעדיי. לא שאי פעם התקדמנו ביחד, אבל הוא בא והחתים לי את הלב ומאז אני מקולל בקללה שלו, והוא אפילו לא שם לב לזה. בעצם, יותר גרוע, הוא שם לב לזה ולא אכפת לו. זה לא מזיז לו. העיקר שהתבגרתי ושאני פחות בוכה מבעבר. אני לא יודע מי זה, אני לא יודע מה הקשר שלהם, אבל זה כנראה חדש, וכנראה מתחיל בניהם משהו. משהו שאני לא קשור אליו. ואותו הבחור הרבה יותר יפה ממני, והרבה יותר רזה ממני, וכנראה גם יותר בוגר או יותר מעניין או יותר כל הדברים שהבן זונה הזה כביכול מחפש. כנראה שגם מזדיין יותר טוב ממני. איתי הוא לא יצא לטייל. איתי הוא לא הצטלם. הלקאות עצמיות והרס עצמי וניקוטין כדי שהמוות יגיע מהר יותר.

כל מה שאני עושה כדי להתקדם הלאה לא מצליח לי. ואולי השלב הבא יהיה באמת למחוק אותו מכל מקום אפשרי כדי שדברים כאלה לא יקפצו לי ככה סתם ויעצרו לי את הנשימה. אבל למחוק אותו מהפייסבוק אומר למחוק אותו מהמקור קשר האחרון שיש לי איתו וזה אומר לשחרר ואני לא יודע אם אני מסוגל לעשות את זה. בעצם, אני מסוגל לעשות את זה אבל אני לא יודע אם אני רוצה. כי אני רוצה אותו, בחור חסר רגש שלא רוצה אותי ומתעלל בי רגשית בלי לשים לב.

ניסיתי ללכת ולהכיר אנשים חדשים, אבל הקהילה הזאת מעוררת בי חלחלה. כל הבחורים הנורמליים נמצאים בזוגיות מה שמשאיר לי רק את הפסיכופתיים, אלה שלא אומרים לך שלום למרות שהם מכירים אותך, מתעלמים ממך כי אין שום סיכוי שתבקר במיטה שלהם. מי בכלל לא רוצה להיות במיטה שלך חתיכת תולעת מתפתלת. גם אני פסיכופת. לא יודע להתמודד עם שום דבר  בחיים האלה. אני בעבודה שומע שני אנשים מדברים והדמעות עולות לי כי אני לא יודע איך לדבר. אני רק יודע להגיד כמה רע לי. אלה הדברים היחידים שאני יודע ורגיל להוציא מהפה שלי. אני מנסה לנשום עמוק, להשתמש בכל מיני כלים שלמדתי, אבל זה לא עובד, ברגע שאני מתחיל אני שוכח הכל.

והכל נדפק כל הזמן. ניסיתי לצאת לדייט והבחור לא עניין אותי בשיט. הוא רצה שנתחבק וזרמתי, אבל זה הרגיש לא נוח. רציתי להקיא. לא בגללו, בגללי ובגלל העובדה שאף אחד חוץ מאדון רוסיה לא מעניין אותי. ואני לא מצליח להשתחרר מזה.

הלוואי ואנשים היו מבינים את זה יותר ולא אומרים לי פשוט לצאת מזה. לשנות כיוון מחשבה, להפסיק להיות עצוב. זה לא עובד ככה. זה פשוט לא עובד ככה.

יש לי תמיד את המחשבה הזאת שעולה בי שאני לא אהיה פה. לא בקטע של מוות, יותר בקטע כזה של פייד אוואי. פשוט לא להיות. ותמיד כשאני חושב על זה ועל מה שזה יביא איתו עולה בי כזאת נחמה וכזאת הקלה. כי אם אני לא אהיה הכל יעלם. כל התחושות המגעילות וכל ההתמודדויות שאני לא מצליח להתמודד איתן כמו בנאדם נורמלי. כל העצבות והדיכאון שלי שעולים על גדותיהם ללא שליטה. פשוט לא להיות. איזה כיף. יודעים מה, אפילו לא מדובר ב"כיף". אין פה טיפת רצון לתחושות או רגשות חיוביים. פשוט כלום. איזה שחרור, איזה חופש. שחרור מוחלט מלהיות ולחיות דרך המציאות המסריחה הזאת. הלוואי וזה היה אפשרי – פשוט להעלם. בלי בלגן, בלי מוות, בלי לברוח למקום אחר. פשוט לחדול. בלי לעורר איזשהי דרמה. מה כבר יש לי פה בכל מקרה?

9 תגובות בנושא “פעם שמעתם את הלב שלכם מתפצח?

  1. אתה לא חייב לחסום או למחוק אותו, אפשר פשוט להגדיר שלא תראה אותו יותר בפיד שלך ועדיין תהיה חבר שלו. זה צעד ראשון ודי מתבקש במצב הזה.
    וכמובן שאתה מחמיר עם עצמך יותר מידי, אתה לגמרי תקשורתי (לפחות פה, עדיין לא פגשתי אותך במציאות, אבל נראה לי שאתה תקשורתי גם שם) וממש לא דרמה קווין. אתה כן עובר משהו קשה אז ברור שזה ישפיע עליך ברמה כללית יותר, אבל זה לא מגדיר אותך, זה רק משהו שאתה עובר עכשיו.
    ואין כזה דבר "פשוט לצאת מזה", כי זה לא פשוט. יש "לצאת מזה", שזה סוג של יציאת מצרים וזה לא פשוט בכלל, לא מובן מאליו בכלל, אבל. אפשרי. אנשים עוברים דברים כאלה כל הזמן. עוברים – זה עובר עליהם, ומתישהו זה גם נשאר מאחוריהם. בא לי לצטט את פומבה אבל אני לא באמת מאמינה ב"האקונה מטטה", זה יותר מידי מזכיר לי הדחקה. עוברים דרך הדברים, ויש סופת שלגים מטורפת באמצע, אבל עוברים, ובסוף גם מגיעים לצד השני, וזהו, אתה יכול להסתכל אחורה ולראות את הסופה המטורפת מאחורייך ולתהות איך בכלל הצלחת. אבל תצליח, נכון?
    (תצליח, נכון! תשעים ותשעה אחוז ביטחון!)

    את ה"שלום" שאומרים-או-לא שיחררתי כבר, לפעמים עדיין מתגנבות לי מחשבות רעות אם כמה מכרים ברצף לא אומרים לי שלום, אני לא אגיד שלא, אבל אני באמת משתדלת להיות אובייקטיבית ולחשוב שזה הם, ואם ביום למחרת הם אומרים שלום יפה אני יודעת שזה באמת היה הם, הם כנראה מיהרו או היו שבוזים או משהו.

    וגם, אין כזה דבר "פשוט להיעלם". כשאתה נעלם אתה משאיר חלל של אנטי-עצמך בעולם ואנשים מרגישים אותו. ככל שהם קרובים יותר, הם מרגישים אותו יותר, ואתה חסר להם, והם עדיין מחפשים אותך כל הזמן, ואולי יום אחד הם יתרגלו לשגרה החדשה, ואתה עדיין תקפוץ להם בפיד של המח בכל פעם שהם יעשו משהו או יחוו משהו שהם היו רגילים שאתה חלק ממנו, או שהם היו רוצים לחלוק איתך. אף אחד לא פשוט נעלם. אף פעם.
    (אפילו כשמאדוקה נעלמה, וגו'. או רורי, אם אתה מכיר דוקטור הו.)

    Liked by 1 person

    1. ממש לא הבנתי את זה ככה כשקראתי את זה, ואני מעריך מאוד את כל מה שטת כותבת לי תמיד ואוהב מאוד לשמוע את דעתך אז תודה שאת פה.

      אהבתי

  2. אתה מחמיר עם עצמך. הכי לגיטימי בעולם שלוקח זמן למצוא שוב את המקום שלך. כשנפרדתי מהבחור שחשבתי שהוא האחד, לקח לי לפחות חצי שנה למצוא את עצמי ולנשום. במשך החודשים האלה המחשבות של "מה היה אם" לא הפסיקו לרוץ (והאמת, זה המשיך להבליח גם מדי פעם בהמשך)

    אני מבטיחה לך שתבין שאתה שווה לא פחות ממנו ושאין סיבה שלא ימשכו אליך 3>

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s