יו בטר נואו וואט יו פייטינ' פור

אני רוצה לסגור את הסאגה הזאת רגע. הכל בסדר, אני חושב שאני ממשיך הלאה. יש רגעים בהם הבדידות מנצחת אותי ואז הכל שוב שחור וזה גורם לי להרגיש רע וריקני. אבל זה לא הוא, זאת הבדידות שגורמת לי לשכוח את הכל. אסור לי לשכוח מי אני, אסור לי לשכוח מה אני מחפש, אסור לי לשכוח מה אני שווה והכי אסור לי לשכוח שצריך לעבוד ממש קשה כדי לקבל אותי, ולפעמים זה בעוכרי, אבל ככה זה, פשוט ככה.

אני אהיה כאן בשבילי, אני אחבק אותי, אני אכיל ואבין אותי, כי החיים האלה זה חרא אחד גדול אבל אי אפשר להתנפץ בכל פעם שמשהו קטן קורה. אגיד תודה שיש לי קורת גג מעל הראש ואני ישן במיטה נוחה, ואחבק את עצמי חזק חזק חזק עד שיבוא מישהו שיחבק אותי במקומי. אני פה בשבילי כי מגיע לי אותי, ואם יש בתוכי כל כך הרבה אהבה לא מנותבת, אנתב אותה אליי. זה דבר שנורא קשה לי לעשות כי אני רגיל אחרת, אבל אני אתאמץ. להיות שבור זה מאוד נוח ורגיל, לא מצריך שום מאמץ, פשוט להיות. אבל זה לא נעים, והתחושה הזאת שאתה כל כך רוצה להיעלם אבל אתה תקוע כאן כי אתה לא רוצה לגרום להרס כל כך מסריחה שאני חייב ללמוד להתמודד עם החיים האלה. אז אני אומר לעצמי, עוד קצת, תמיד אפשר לעזוב כאן.

יום חמישי היה יום מזעזע ברמת הזוועתיות שלו, וחשבתי שאכתוב על זה קצת יותר בהרחבה. אבל אני כל כך עייף נפשית ומרגיש קצת קצת יותר טוב, אז אולי זה פשוט יום שעדיף לשכוח ופשוט להמשיך הלאה.

יש דברים ששווה לחכות להם בינתיים, אז עדיף להישאר בחיים, ועדיף לנסות לעשות את זה בנחת.

כמה שאני אוהב אותה, חבל שאני לא היא. אפשר לשתף פה מוזיקה גם בלי לשלם 🙂

10 תגובות בנושא “יו בטר נואו וואט יו פייטינ' פור

  1. גם אני מתרגלת חיבוק עצמי, זה משהו שכדאי לדעת לעשות בלי קשר לזוגיות, כי יש גבול לכמה שאפשר להיות תלויים בפידבק מאחרים, במיוחד כשאחרים לא תמיד מבינים אותנו טוב כמונו.

    מגיע לך חיבוק אמיתי, והחיבוק העצמי שלך אמיתי לגמרי, וגם החיבוק הזוגי עוד יגיע, אני בטוחה. ❤

    Liked by 2 אנשים

  2. אני מוצאת שדווקא לכתוב על החוויות הקשות פורק ממני את המטען השלילי. היופי בבלוג הוא ש*אתה* כותב ולכן אתה יכול לשכתב את האירוע או להוסיף עוד תובנות ובסוף גם לצאת עם המסקנות שלך על מה עושים הלאה. בכל מקרה גם אני שולחת לך חיבוק גדול

    Liked by 1 person

    1. אני מסכים איתך, אבל לפעמים אני כל כך מותש נפשית באותו הרגע שאין לי כוחות לכתוב את זה, ואז כשעובר זמן ואני מתאפס על עצמי זה כבר מרגיש לי לחזור אחורה אחרי שכבר התגברתי והתקדמתי. כאב זה משהו שנורא עוזר לי לכתוב לצערי, אבל הוא לפעמים גם מנצח את הכתיבה. תודה על התגובה!

      Liked by 3 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s