Lonesome Love

כשהייתי בגן הייתה לי חברה, הילה. הילה אף פעם לא הייתה בוכה, ובתור ילד בכיין מאוד שאלתי אותה איך זה שהיא אף פעם לא בוכה? היא אמרה לי – "בכיתי כל כך הרבה שנגמרו לי הדמעות". כל כך קינאתי בה. לא הבנתי למה אף פעם הדמעות שלי לא נגמרות ולמה אני תמיד בוכה מכל שטות. ביום הראשון של כתה א', הילה הייתה בכתה המקבילה ונפגשנו בהפסקה. רצנו והשתוללנו עד שהילה נתקעה באיזו דלת וקיבלה מכה חזקה והתחילה לבכות ללא שליטה. הייתה בשוק. היא אמרה שנגמרו לה הדמעות והיא לא יכולה לבכות יותר, ומה שאני זוכר הכי טוב מהמקרה הזה זה את כמות הדמעות שנזלו לה על הלחיים.

ביום שישי ישבתי לי בדירה של אח שלי לבדי וסיירתי לי בטינדר כהרגלי, בלי שום תקווה למצוא איזה משהו או מישהו. לפתע הוא קופץ מולי, שוב, קיריל. בניגוד לפעם הקודמת שזה קרה, לא חטפתי התקף חרדה. להפך, דווקא שמחתי. חשבתי קצת ואמרתי שעל הזין שלי – אני בעניין שלו ולכן אני אסמן לו לייק. השתעשעתי ברעיון שהוא יחזיר לי לייק בלי ציפייה מיוחדת שזה אכן יקרה. עשיתי את זה והמשכתי הלאה.

אחרי שלוש שעות בערך אני מקבל התרעה מהטלפון שיש לי התאמה עם קיריל. סיריוסלי? כאילו, באמת – סיריוסלי?! התלבטתי קשות אם לשלוח לו הודעה (כי כמובן שהודעה ממנו לא ראיתי) ובסוף שלחתי לו אימוג'י שמנופף ביד. הוא החזיר לי באחד משלו והתחלנו לדבר על מה קורה ומה העניינים. סיפרתי לו שאני מסבלט דירה לחודש ושהוא מוזמן ועוד הוספתי חיוך. "אולי אקפוץ כשאבוא לים". סבבה… אוקיי. אידיוט.

אחרי שהשיחה מתה ולא ראיתי שום כיוון מידו שתמשיך שאלתי אותו "אז… הולך לקרות משהו עם ההתאמה הזאת?", "לא הבנתי", "לא יודע, אתה לא ברור לי חחח, זה הולך לאנשהו? אנחנו הולכים להמשיך לדבר?", "בטח. כבר מדברים!" … איזו תשובה מעצבנת אלוהים. "יש לך את המספר טלפון שלי נכון?" שאלתי אותו והוא ענה באדישות המסריחה שלו "אני חושב שכן"… "אני חושב"… אאוץ'? "אז אתה יכול לשלוח לי הודעה בוואטספ, או להתקשר. אבל אתה לא מתקשר איתי כל כך, אז זה פחות ברור לי". הוא ענה "כן. בהזדמנות אשלח לך הודעה בוואטספ. למה לא? ועכשיו אני זז לישון. לילה טוב!". ההודעה שלו לא תגיע אליי ואני יודע.

הבנאדם לא שלח לי הודעה פעם אחת מאז שהוא חתך איתי לפני בערך תשעה חודשים, למרות שהוא אמר שהוא כן רוצה להשאר בקשר. אבל אני מבין את זה, לגיטימי. אומרים את הדברים האלה מנימוס, בשביל להקל על המכה. לא שופט אותו על זה. אבל גם כשנפגשנו בטיול, והצעתי לו שניפגש הוא הגיב בצורה דוחה, לגיטימי – לא מעוניין. סבבה. באמת. מובן. ואז כשפגשתי אותו במצעד הגאווה ונהרסו לי החיים והתחלתי לבכות כמו ילד מפגר באמצע המצעד, הבנתי שעם כל הכאב אני צריך פאקינג לשחרר ממנו ולהמשיך הלאה. עם כמה שזה קשה. כפי שאתם רואים וקוראים פה, זה לא ממש הולך לי. אבל הייתה איזשהי השלמה ששום דבר לא הולך לקרות.

אז מישהו מוכן להסביר לי בבקשה, אני מתחנן, למה היה לו דחוף להחזיר לי לייק בטינדר?! אוקיי, אולי הוא היה סקרן ורצה לראות אם עשיתי לו לייק בעצמי ואם יש התאמה. בסדר, נורמלי, הסקרנות הורגת חתולים על ימין ועל שמאל. ראית התאמה – קיבלת את התשובה שלך – למה לא מחקת אותי מיד? מה ציפית שיקרה? ולמה אתה מדבר אליי בכזאת אדישות אלוהים?!?!?!

אתמול הסתובבתי כמו זומבי ולא יכולתי לתפקד. הרגשתי כל כך ריק ויצאתי מוקדם מהעבודה. הבכי עומד לי בגרון כבר יומיים, אבל נראה לי שנגמרו לי הדמעות. הוא לא בשבילי. אני לא יכול עם מישהו כזה אדיש וחסר תקשורת. אבל אני רוצה אותו בצורה לא ברורה. והרצון הסמרטוטי הזה של "הנה, אולי עכשיו, כשהוא יראה כמה התפתחתי והשתנתי, הוא ירצה אותי!!! רק תרצה אותיייי!!!!", גישה מטומטמת לילד מטומטמם וחסר עמוד שדרה כמוני, תסמונת האישה מוכה. תתנהג אליי כמו לחרא רק תתנהג אליי איכשהו. כל בחור אחר שהיה עונה לי ככה הייתי מגזגז על השנייה שזה קורה. והיו לא מעט כאלה. ואיתו… אני פשוט לא יכול. אני פשוט לא יכול.

אני כל כך סמרטוט ששלחתי לו הודעה בוואטספ ושאלתי מה שלומו. הוא לא יענה לי. כזה חייזר. אני לא מבין למה אני רוצה אותו כל כך. רק אותו. רק אותו. שום נשיקה לא תהיה דומה, המגע על הגוף לא יהיה דומה. מה משתווה ללילות המטורפים שחוויתי איתו? והדמעות, הן נגמרו. וזה תקוע לי בתוך הנשמה.

7 תגובות בנושא “Lonesome Love

  1. רק בתשובה לשאלתך "מדוע הוא "ליקֵק" אותי בחזרה. לטעמי, ועל פי הדמות שעולה מהתיאורים שלך, זה ענין של שליטה, של נרקסיזם [ אינני פסיכולוג לא קליני ולא אחר ] המעניק תחושה של כוח. יכול להיות מהצד השני, שההסבר שאתה נתת, הרצון לדעת שאתה בחיים [ ויש לו אפס אחריות על איזה "אסון" שקרה לך ], וברגע שהבין שהכל טוב, הוא הופל ל-סתם מכר, ידיד, חבר לספסל או ל"בר" באיזה פאב הומואי.
    שנה טובה. כריל חיבוק אבהי ומנחם

    אהבתי

      1. אין לי הסבר… הרבה אמרו לי שזאלה הסיבות, אבל זה כל כך לא תואם את הדמות שאני מכיר בו ובגלל זה כל התסכול – חוסר ההבנה. תודה רבה לך על התגובה ושתהיה שנה טובה 3>

        אהבתי

  2. סליחה, אני לא יודעת איך לחזק ולנחם -_-
    הייתי מוכרחה להגיב אחרי המגיבים הקודמים ש: הדרך היחידה לדעת מה עובר לאנשים בראש היא לשמוע אותם מספרים מה עובר להם בראש. מעבר לזה, אפשר לנחש, ניחושים מושכלים יותר או פחות. אפשר להסיק דברים מהפעולות שלהם, אי אפשר לדעת מה גורם להם לפעול בצורה מסויימת. אבל קשה מאוד לא לשפוט, וקשה מאוד לא להיפגע, וכשזה קורה מולך ומגיע ממישהו משמעותי לך אז ברור שתרצה להבין, וכשאין תשובה זה מחרפן.

    אהבתי

    1. קודם כל אני חייב להגיד לך שאני יודע שאת עוקבת וקוראת אותי. לפעמים אין מה להגיד וזה בסדר, זה קורה לי המון. ממש חשוב לי להגיד לך שאני מאוד מעריך את זה שתמיד חשוב לך להגיב, וזה ממש לא מובן מאליו, אז תודה! 3> ואת ממש צודקת, בגלל זה כל התסכול שלי – חוסר ההבנה והידיעה שגם לא תהיה לי שום הבנה בהקשר הזה… נו טוב.
      שנה טובה תמר! 3>

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s